חדר מיון

חדר מיון

השעה

מאוחרת בלילה

בחדר המתנה

אנשים מחכים

קרועי עיניים

מעייפות

וחוסר סבלנות

מכאב או דאגה

מרצון לשלווה

מצורך לשינה.

אנשים קוראים

חלקי עיתונים

שמהיום זרוקים

כבר קראו וראו

בטלוויזיה כל

מה שרואים עתה,

ומבטם לא ממוקד

למעשה לאף נקודה.

המקלט פתוח

באיזה שהיא  תחנה

שאחות משמרת הבוקר

בחרה.

ערב רב

של בגדים לובשים

נשים,גברים ומתבגרים.

מנעלי "קרוקס"

עם או בלי גרביים

טריינינג-

עד לכובע צמר

שביס,כפייה

שיער גלוי –או עם כיסוי

שיער צבוע ואינו מסורק,

כמו שיצאו מן הבית

ללא מבט במראה

כי הייתה דעתם

לא לזאת נתונה.

אנשים הוזים,

חלקם בוהים

חלקם סוגרים עיניים

רק לרגע –ופותחים !

ספק  כמעט נרדמים.

יש גם ביניהם מדברים

חלקם מרוצים –

חלקם אינם מרוצים...

על מה-אנחנו

לא יודעים...

חלקם בעיותיהם

לזולת מספרים.

ואני,יושבת כמו כולם

מחזיקה ספר,

מה כתוב בו

לא רואה -לא קוראה

לאנשים –לא מקשיבה

חושבת,כואבת,דואגת

רוצה רק שיגידו

שאין בעיה.

שהבדיקות יצאו תקינות

ששינה טובה

תעביר את התלונות

על הכאבים

שאת סיבתם –לא מוצאים.

איך חזרנו ואמרנו

"העיקר הבריאות"

ולא ידענו עד תומה –

כמה  האמרה  חשובה!!!