שירים

נחלץ

עונות עומד הוא
בקרן פינה,
פניו מוסבות לאחור.
וכאילו כבלים את גופו ריפדו.
והנה מקרן זוית אפלה
אור הנץ,
ושביב של תקוה,
האם אי מי
את כבליו להסיר יוכל,
האם אי מי את נפשו ירפ
 
א,
הרגיש
כאילו רגליו בבטון נוצקו,
רק רב און
לחלצו יוכל,
ואולי קרן האור
תתיך כבליו ומוסרותיו,
וצעד קטן יצעד,
ולאחריו צעדים רחבים ורבים,
ואז יצא
מן החושך אל האור הגדול.
ובברכה יקדמו פניו
גם אלו שלא ידעוהו.
יבורך,
וישים פעמיו אל השיא -
הירוק,
האוהב,
העוזר,
הסבלן,
ותמיד "לשרת בקודש".
 
 
זכויות שמורות - יואל מצגר.

תגובות