נפרדת לרגע

בלילה סוער וחורפי
כשמעט נשמה באפי
נפתחה הדלת לרחוב
ובחוץ קר ורטוב.

יצאתי כדי להקל
למנוע ממך להתפתל
בלב כבד ודואב
שאותך כמו תמיד עוד אוהב.

במרחק פסיעות מדודות
בזוכרי שעות מיוחדות
עת הרגש הציף וגדש
כשהשכל כמעט ופרש.

ראיתי צללית בחלון
מסיטה את קצה הוילון
ריכזתי מחשבות
חככתי שוב ושוב
והחלטתי,על עקבותיי לשוב.

כי בלילה קר ורטוב
הבנתי טוב טוב
שאותך אוסיף לאהוב
אז למה לא מקרוב?