בודדה/יעל

היא כל כך רצתה לאהוב.

היא רצתה להאמין בא-לוהים,

שהוא יהיה לה לעזר,

אבל גם הוא עוזב את הכול.

היא ביקשה קצת שמש וחום,

אבל במקום קיבלה רק קור,

אז היא ברחה במהירות מן החדר,

אבל גם הדמעות מחפשות את האור.

אז שוב היא פוחדת לחיות את היום,

שוב היא פוחדת לחשוב על המחר.

שוב היא מייחלת שהכאב ייגמר,

שהשמש תחזור,

או שהאדמה תיפתח ותיקח את הכול.

כי היא כבר לא תהיה מאושרת,

היא כבר לא תזכה לאהוב,

"אז למה לחיות?!", היא שואלת,