"בייב, בא לך להביא לי איזו בירה?".
"לך תביא לעצמך יא'עצלן" ממלמלת בין שאיפות ונשיפות מהירות. סיגריה שאחרי סקס. מי הגאון שהמציא את זה לעזאזל ולמה לא התחתנתי איתו?חוצפן הבחור הזה, דורון, דורי, מה שזה לא יהיה. העובדה שנכנסת אל בין הרגליים שלי, אחרי איזה דיבור קצר במועדון ההוא במרחק שני רחובות, לא אומר שעכשיו אני גם אשרת אותך. אידיוט. עם בחור כזה, אף פעם לא הייתי יוצאת, סתם מזיינת. ככה, זיון ללילה. נו, ועכשיו כבר בוקר, הגשם הארור הזה, אם ניתן לקרוא לו כך, הוא לא תירוץ להישאר אצלי עוד זמן, אבל דרור כנראה לא מודע לכך.
טיפטוף קליל ועננים אפורים וכבדים. זאת לא סיבה להישאר אצלי בדירה. אני מסוגלת להבין את הרצון הזה להישאר כאן, בכל מקרה, מיקום מדהים בדרום ת"א ונוף משגע- קיר הלבנים של השכן, אבל אחרי הזיון, הוא לא יכול לברוח מהדירה כמו איזה גבר רגיל כשאני אשן עם עצמי בכפיות?
אסף לא היה נשאר אם לא הייתי מרשה לו, שניה לפני שהוא היה גומר הוא היה שואל אם אפשר להישאר לקפה בבוקר, ואז גומר. נותן לי חצי דקה לחשוב, כי ממתי מפריעים לאסף בזמן גמירה? והוא תמיד היה נשאר לקפה, כי לא ניתן לסרב לו. כזה הוא אסף, איש שלא ניתן לסרב לו, והוא אפילו לא מנסה. ולי, המילה "לא" צילצלה באוזניים עשרות אם לא מאות פעמים. סעמק. שני סוכרזית וקצת חלב, ככה הוא אהב את הקפה שלו, ואני שנאתי קפה. אני בכלל מעדיפה תה. 'מצחיק אותך משהו בחורצ'יק?' הייתי צועקת עליו בזמן שלגמתי את התה הרותח מהכוס הקבועה שלי, והוא היה פולט את כל הקפה החם מפיו ומלכלכך את השולחן או את הספה, ומיד רץ להביא מגבון לח כדי לנגב. חינכתי אותו טוב-טוב. אבל גם את דודי אני יכולה לחנך, אבל אני לא רוצה לחנך את דודי, כי זה יהיה קשה. רונן הוא שובינסט מחורבן. רונן? לא, לא, זה דודי, או דורי. לא משנה. וחוץ מזה, אני לא רוצה לחנך אותו, אני לא רוצה לראות אותו יותר בחיים שלי. מי בכלל שותה בירה על הבוקר? איזה אידיוט אידיוטי הוא. אחרי הנג אובר הוא עוד שותה בירה? הוא לא שמע על גוגל-מוגל?
הוא כזה אפס, הדורון הזה. ואולי, להיות אפס זה לא כל כך נורא כמו שאני חושבת, כי בעצם, אפס הוא המספר הכי... הכי... נו, הכי. מצד אחד הוא כלום, ממש שום דבר, כמו דורון, בד"כ, אבל מהצד השני הוא עגול ורחב ידיים, אפשר להכניס אליו עולם שלם ולמלא אותו בכל מה שתבחר. אבל את דורון אי אפשר למלא, מקסימום באוכל. שמן. אסף ממש לא היה אפס, למרות שששמו והמספר חולקים את אותם אותיות, משעשע. ואסף גם דיבר עם עצמו, כי הוא היה כזה אפס, לפעמים. אבל ממש רק לפעמים. אני כמובן, לא הייתי נכנסת למערכת יחסים עם איזה אסף. סליחה, אפס. זה לא לרמה שלי. אני רוצה 1 לפחות, 10 יהיה נחמד, 69 יהיה הכי טוב. ולמרות שהיו לו רגעים, בניגוד לדודי, שכל הזמן הוא לוזר ואפס דפוק, אסף היה מלך. מלך השכונה. הוא זיין את כל בחורות ת"א ויצא עם כולם וכישף את כולן, וכולן רוצות אותו ומאוהבות בו, וזה כמעט בלתי אפשרי להיות איתו בקשר. אבל איתי הוא היה בקשר. אותי הוא אהב. ומרב אהבה, הוא התבלבל והלך לדירה של השכנה מלמטה וזיין אותה חזק. פעם. בשבוע. אז אסף בגד, ביג דיל עאלק. כאילו שאני לא הזדיינתי מהצד עם כמה בחורים. אוקי, אז לא הזדיינתי מהצד, הייתי שקועה מדי באסף שלי, אבל הייתי מסוגלת לבגוד בו ולהזדיין עם בחורים מהצפון עד לדרום, כולל פלסטינים. אבל בחרתי שלא. כי לא רציתי. כי אני לא מניאקית מסריחה ולא נאמנה.
אבל זה לא משנה, כי אף פעם לא אהבתי את אסף. אהבתי את הזין שלו.
"תגידי, איפה יש לך סכינים?!" האידיוט קוטע אותי ממחשבותיי. "בשביל מה אתה צריך סכין בדיוק? למדתי ג'ודו, אל תחשוב על זה!" צורחת עליו ונכנסת הביתה, למטבח. הוא מביט עליי במבט מזלזל, טוב, לא הצלחתי להצחיק אותו, לא טרגי במיוחד. "תקשיב" אני אומרת לו, מדליקה סיגריה שנייה "אני חושבת שכדי שתלך, אני עוד מעט צריכה ללכת לעבודה".
"עבודה ביום שבת? ממתי?" הוא אומר ומצחקק.
"עוף מכאן וזהו!" אני אומרת לו בעצבנות וחוזרת אל המרפסת עם נופה האפרורי, שואפת ונושפת במהירות. שוקעת במחשבותיי שוב. הוא מתקרב אליי, נוגע בכתפי ומנשק בעדינות את הלחי. אני מפנה את ראשי אליו, המומה מעט. מה האידיוט הזה רוצה ממני עכשיו? אין לי כוח לעוד זיון.
"נהניתי" הוא אומר, מחייך והולך. ברוך שפטרנו, הללויה. איזה בחור מעצבן. אסף היה הרבה יותר טוב ממנו, למרות הכל. והיה הרבה 'למרות' אצל אסף, כי היו לו הרבה פאקים קטנים כאלה. בהתנהגות ובמראה ובאופי בכלליות, אבל אהבתי אותו. אהבתי אותו בכנות, אהבה אמיתית. אהבה שהרגשתי רק כלפיי אסף.
חוזרת אל הסלון, מביטה מהחלון. השמיים עדיין אפרורים, היצור פוסע לו במורד הרחוב, מחייך לעצמו. הוא גנב לי אולי משהו, לא יודעת, לא אכפת לי. וממתי יונים התחילו לאכול אוכל של חתולים? משהו בעולם השתנה בזמן הזיון עם דודי? או דרור, או דורי, או מה שזה לא יהיה.
אסף, היה יותר טוב.
