בֵּן יַקִּיר לִי

  אַף אִם תֶּחֱצֶה יָמִים

  תַּעֲלֶה עַל רֹאשׁ הָרִים

  יַלְּדִי אַתָּה, בְּנִי שֶׁלִּי.

  אהבתיך תָּמִיד וּלְעַד אַתְמִיד.

  גַּם בִּשְׁעַת כָּעַס

  וּבַהַרְגָּשַׁת עֶלְבּוֹן,

  לֹא שִׁנִּיתִי הַיַּחַס

  לֹא בָּאתִי חֶשְׁבּוֹן.

  לֹא פַּעַם הִפְנִיתָ עֹרֶף

  סִירַבְתָ לְקַבֵּל עֵצָה,

  וַאֲנִי בִּכְאֵב אַךְ בְּתֹקֶף

  דָרַשׁתִי,כי הָיִיתָ רַק בֵּיצָה.

  וְעֵת יָצָאתָ בַּלֵּילוֹת

  לֹא מָצָאתִי מַרְגּוֹעַ.

  נָדַדְתִּי בַּחֶדֶר עַד חֲצוֹת

  וְנַפְשִׁי עָמְדָה לִגְוֹעַ.

  הַיּוֹם אַתָּה כְּבָר אָב

  וּמַכִּיר אֶת הַתְּחוּשָׁה.

  זָקַנְתִּי וּכְבָר אֲנִי סָב

  אַךְ לֹא נֶעֶלְמָה הַהַרְגָּשָׁה.