חסול חיסייל דריידל עובדים רבים מנשוא עד כי היה להם לזרא והם לא יכלו לפרוע את המשכנתא ונזקקו לחסדי גמ"ח ולחסדי שמיים וקרה שהבנק סגר להם את השיבר והם נאלצו לכתת רגליהם ולבקש צדקה מעוברים ושבים בתחנה המרכזית ואנשים הלעיגו עליהם ולא נתנו ידם לצדקה והם חזרו הבייתה לאשה והיא כילתה בם את זעמה עד כי מים לחץ ולחם עבוש וכל זה בגלל דריידל. אך יש לומר כי מעטים מאוד נקמו בו את נקמתם שנאמר "נקום נקמת דם עבדיך השפוך". ואילו על העובדים נאמר "נקום נקמת דם עובדיך השפוך" אבל עד עכשיו לא היו הרבה עובדים שהבוס למעלה הוציא מהם את דמם פשוטו כמשמעו. מכיוון ששחו במעגל החיים הלאה. כאילו היית זו בריכת הנוער האולימפית. והנה דריידל נח על זרי הדפנה כשהוא עושה בלבל ומשול ומבלבל את היוצרות כבלבל שקשוק"ה בביצי"ן ומיני עגבני"ן. זאת בבניין הישיבה התיכונית אותה יסד הרב ירחמיאל ואשר קרויה בעצם על שמו של אותו ירחמיאל.
והנה קרא דריידל בעיתון על כך שמגמות לימודי ארץ ישראל נפתחות ופורחות ומלבלבות כפטריות אחרי הגשם וכפטריוט אחרי הסקאד וחכוך חיכך בדעתו שדבר כזה על "לימודי ארץ" יוסיף יוקרה לישיבע שלו ויפנה משאבים רבים וכסף טוב ממשרד החינוך ואולי יפתח מגמה קצת שונה. על ארץ כלשהיא אי שם בזכרונו... נו... "ארץ פולין ליטא!" ולמה לא? הרי גם שם יש נופים והיו שם יהודים ויהודיות ויידיש וחסידים טפו טפו ובדחנים מבדחנים שונים (אוי א ברוך!). ומתנגדים. וכך מתוך שלא לשמה יבוא לשמה. ומיד הפנה פניו לגערשן מזכירו הנאמן וקרא:
"גערשן! פתח מגמת לימודי ארץ פולין ליטא!"
"מי החליט? ומה נעשה בכדי לפתוח?" ענה המזכיר הנאמן
"מי החליט? בוא נראה" אמר דריידל "דריידל. כבוד הרב. היהודי הפולני.בעלה של ציפקה. האבא של רב שולם. הבן של אבא שלי ובעיקר הבוס של גערשן שנותן לו פרנסה!"
וברגע ששמע גערשן את עניין הפרנסה הנהן מיד אך גם חישב הכיצד ימצא נתיבות אל אותה מגמה עלומה וחישב בליבו את השעות ואת מי יקח מורה?
והנה הפנה טופס אל משרד החינוך ורשם בו בקשה לפתיחת מגמה גאוגרפית היסטורית על ליטא ופולין ומיד נענה בחיוב על ידי ההוא הממונה שהיה במקרה בן למשפחה מיוצאי ליטא. וההוא הקציב תקן של שש שעות שבועיות לצורך המגמה.
והנה מכל קצוות הארץ עולים מגיעים מורים ממורים שונים ומציעים מרכולתם ברבים. וגערשן מפנם אל דריידל וההוא פוסלם אחד אחד וקוטלם כקטול קנים וכקטול דובים בקוטב.אחד היה חרדי מידי ואילו השני היה מתון מידי ולא ידע פרק גמרא. והשלישי יליד הארץ וחוזר חלילה.
והנה בא יהודי זקן ומזוקן בעל מגבעת קש לראשו והוא מטופף ברגליו ועולה עד ללשכתו של דריידל. ודריידל הכיר בו את רב זושא בן דוסא שלמד עמו פרק גמרא בפולין, בתחנת הרכבת של ורשה. כשהחליף רכבת לכיוון רומניה. ומיד לפני שפצה פיו שאל לו דריידל:
"היכן נולד אביך?"
והיידישע קאפ הביט בו בעין ימין מקורצת ואמר:
"רחוב נאלבקי בוורשה!"
"התקבלת! מה אתה יודע ללמד?"
"אני יודע סיפורים מבית אבא ומבית סבא חצקל!" ענה. הוא משמש בכיס מכנסיו בפתק סמוי. אבל נמלך בו.
והנה מכל קצוות הארץ מגיעים לתמידים להירשם למגמה החדשה והישיבה קיבלה תקציבים ללימודי פולין ליטא אך דריידל כתב בעצמו את תוכניות הלימוד שלא היו שונות משאר המגמות בישיבה ועיקרן: גמרא גמרא וגמרא. מסכת מכות ומסכת כתובות ומסכתות שונות שנוצרו בתקופה שעוד אולי חלמו על פולין ליטא ובתקופה שטרם נתייסדה במקום קהילה יהודית ולמעשה היו שעתיים שבועיות של היסטוריה עם דגש קל מאוד על מזרח אירופה. ואת זה מילא רב זושא בן דוסא במדרשים ובאגדות על הרשלה האוסטרופולי. מעשיות על הבעל שם טוב וגם על קוני ליימל. טוביה החולב של שלום עליכם וכן מוישה זיכמך. כך מילא פניהם של התלמידים בחיוך קל לחלוטין. ובכל פעם שהיה מספר על הרשלה האוסטרופולי נזכר בדריידל וחייך לתלמידים והם אהבו אותו וגם היה מחלק קאנדל צוקר לתלמידים והיה מביא להם מגש עוגות לייקח שנשאר משבת וגם היה מזמין תלמידים אליו הבייתה לקידוש. לעתים היה עולה לשם גערשן, על מנת לשמוע סיפורים מבודחים ולפוש משגרת עמל היום במשרד. שעות בודדות אלו שימשו מקור של חיוך לתלמידים ששררו בישיבה ליטאית חמורת סבר זו בה עשה דריידל כבשלו ואף לא היה מתיר לתלמידים להכניס את חודש אדר בשמחה. ומידי פעם היה זושא ממשמש בכיס מכנסיו. בסמוך לארנק היה פתק חשוב. כל פעם רצה להוציא אותו. אך נמלך בו בדקה התשעים. לעתים היה מעלה תלמיד אל קדמת הכיתה למען יספר מסיפוריו הוא. כך נתן להם זכות להתבטא
וגם תוך כדי ללמוד פרק בהיסטוריה ובפולקלור. כפי שנאמר "מתוך שלא לשמה בא לשמה." אך הוא, זושא לא ידע מה שעומד לקרות בעתיד הנראה לעין הנשר או לעין הפויילישע ייד.
והנה יום אחד הופיע בכיתה תלמיד חדש שלא על דעת גערשן ולא על דעת דריידל ושמע מאמרות השפר ומאגדות פולין וליטא ואחר כך שאל את התלמידים כמה שאלות ושאל את התלמיד אדר ווייסברג , שלא היה גאון הדור, מה זו בעצם המגמה הזאת:
"שום כלום! לא גיאוגרפיה ומעט מאוד היסטוריה יהודית. סתם שעתיים בשבוע של מעשיות נחמדות ממורה מאוד נחמד והשאר גמרא רגילה! סתם עוד שם!" אמר "עם כל האהבה שלנו לגמרא. אני מעדיף שיקראו למגמה בשם אחר" כך אותו אחד שידע להתנודד על אטלס כהתנודד על ספר גמרא עב כרך.
"היי ילד מה אתה מחפייש?" שמע התלמיד החדש קול והנה הסתובב וראה את דריידל ואת זושא בן דוסא. ולפתע הזדקף התלמיד לכאורה והוריד את התחפושת ואת האיפור והנה נגלה לעיניהם אדם בעל שיעור קומה. גבוה מאוד:
"שמי מנשה פיש! אני מפקח משרד החינוך! התחפשתי לתלמיד כי שמעתי שאין כאן מגמה של פולין ליטא ושזו הונאה שקימבנתם כאן כדי לקבל יותר תקציבים! ולפי מה ששמעתי מתלמידים זה נכון!"
"איזה הונאה?" השיב דריידל המופתע בקול ערמומי: " אנחנו לומדים גמרא לפי שיטת וילנא. בתלמוד שיצא בוילנא ובשיטה ליטאית של הרב ירחמיאל!"
"ירחם עליך השם!" השיב מנשה "הרי חתמתם על חוזה שזו תהיה מגמה היסטורית גיאוגרפית!"
"אני מלמד אותם היסטוריה דרך סיפורים!" התערב זושא בן דוסא "על חיי יהודי פולין בגלות!"
ודריידל התעורר לפתע כנחש קוברה תחת הקש אי שם בג'ונגלאות הודו הצביע על זושא ואמר:
"זה אתה אשם! ביקשתי ממך ללמד אותם היסטוריה ואתה מבלבל להם את המוח כמו ביצה מקושקיישת! ביקשתי ממך כמה שעות ואתה מחפייף להם את השכל עם בובע מייצעס!"
"זה נכון?" שאל מנשה
"זה...זה נכון!" ענה זושא המחוויר והאמת היא שלא ידע כי הוקצבו לעניין המגמה שש שעות שבועיות.
מנשה הלך לו מבלי לזכות את דריידל וזושא ולו במבט קל. כמעט החליק במדרגות בגלל הספונג'ה של מר עוזרד אבל בסוף הגיע אל הרכב שחיכה בסמוך.
"אתה מפוטר!" אמר דריידל לזושא "על הפרנסה צריך לשמור. תזכור תזכור!"
והנה באה הישועה מכיוון התלמידים. הם הקיפו את זושא בטבעת וסוככו בינו לבין דריידל. זושא חש מוגן עתה הוא משמש בכיס מכנסיו הוציא פתק מקופל. פתח אותו ואמר:
"עכשיו לעיני כל התלמידים. אני אשפיל אותך. אתה תפטר אותי? אני אראה לך מה זה ! תשמעו תלמידים- זה הסיפור הכי טוב שתשמעו!"
והוא קרא:
"הרשלה האוסטרופולי הוליד את רב שוניא בשנת הת"ק. זה היה בפולין. שוניא הוליד את רבקה שהתחתנה עם משפחת למל הולידה את קוני למל בכתריאלבקה שברוסיה."
"מה כל המייצעס הזה?" קטע אותו דריידל, אך לא קטע את חוורונו "אני... אני ליטבק אמיתי! עוד מימי הגאון מוילנא!"
"אתה יודע בדיוק מה זה! אבל זה לא יעזור לך! רב אלימלך בן וייס הביא לי את זה לפני המון שנים. אתה ניסית להסתיר אבל אני מגלה " אמר והמשיך:
"קוני למל התחתן עם גיטא שהולידה את חצקל למל. חצקל הוליד את מינדל שהתחתנה עם מוישה זיכמך ומוישה זיכמך הוליד את גנדל, זלמן, מוישה וגם את שורה במדינת ליטא ומי זאת שורה?
"מי זאת שורה?" שאלו התלמידים כמקהלה
"זאת סבתא של דריידל! אוי לאותה בושה! הליטבק הזה שנראה יבש כמו צנון סוסים הוא בעצם בן למשפחת בדחנים שמריצים דעחקס'! אוי לאותו בדחן ואוי לאותה בדיחה ששמה דריידל! ואולי יש כאן שני קוני דריידל? כמו שיש שני קוני למל?" צחק זושא צחוק גדול. סחף אחריו את כל התלמידים הנקהלים ומיד פנה אל דריידל שאיבד מבטחונו:
"יש לך מזל שהבנים והבנות שלך נשואים כולם! אחרת עם ייחוס כזה של חברה ליצים מי היה מתחתן איתם. איזה ייחוס ! זה איחס של ייחוס נאחס ומנחוס!. במיוחד לליטבק מתנגד כמוך!! איזו משפוחה! קוני למל!"
זושא פסע פסיעות מהירות כשהוא מזמר "אומרים כי אני איננו אני אז מי אני בכלל..." ועזב את הישיבה. דריידל נותר עם התלמידים המצחקים. הוא שם לב לפרצופים שלהם ואמר:
"מי שאני אראה אותו צוחייק ככה. אני יחסייל אותו!"
