כשנתבקשתי לנתח שיר עמדתי קצת אובד עצות (אולי גם קצת עובד המבקש עצות). מה לי ולשירה, חשבתי. אני לא יודע לכתוב שירה. גם לא מבין את מרבית השירה שאני קורא (וידוי כואב.. כן..). ובכל זאת השק כבר הונח על כתפיי והרגשתי חובה לרוץ איתו הלאה ולדלג מעל המשוחה. כעוגן נאחזתי ביוצר שכתיבתו מיוחדת מקורית ושונה בעיני, מה שבדרך כלל יכול לגרות אותי לשבת ולכתוב. הבעיה היא שאת היוצר הזה קצת קשה לאתר כי הוא מחליף את שמו מעונה לעונה. פעם היה תלאביבי זמני, אחר כך צמר גפן מתוק, אני כבר התבלבלתי וחשבתי תלאביבי מתוק אבל אז הפך לחמורו של משיח. והנה הקיץ בא והתחלפה שוב העונה ולבסוף מצאתי אותו שוב תחת השם תלאביבי זמני.
השיר הראשון שלו שנתקלתי בו היה:
שיר לאוהבים הנשכחים / תלאביבי זמני
אל תגידי שנגמר
מחכה לך ער עד סוף הלילה
שתי כוסות של אהבה
נמזגות עכשיו בבר למעלה
עמוסות ברגשות מעורבים
את פקחת לי את עיניי
אל העצב השמחה גם יחד
לא ידעתי בחיי
שאפשר לזרוק את כל הפחד
להגיד לו- לא צריך אותך יותר!
בית זה בלב
ואת פתחת לי דלת
שאני אוהב
בית זה בלב
ואת פתחת לי דלת
אותך אני אוהב
את היית לי כמו עובדה
כמו חיוך חקוק על גב הסלע
עזבתי את העבודה
כי רצית לרוץ לים המלח
כבר הבנתי מה חשוב, חשוב יותר...
בית זה בלב
ואת פתחת לי דלת
אותך אני אוהב
אל תגידי שנגמר
אחכה לך ער עד סוף הלילה
שתי כוסות של ויסקי מר
מפלסות עכשיו דרכן למעלה
עמוסות ברגשות מעורבים
אז אמרת נלך לישון
ומחר אולי נלך לסרט
ככה זה בדייט ראשון
ומחר אכתוב שיר על אחרת
כבר הבנתי מה חשוב חשוב יותר......
בית זה בלב
ואת פתחת לי דלת
אותך אני אוהב
:)
ברגע הראשון זה היה נראה לי כמו שיר על אהבה מזדמנת. אולי אהבה תל אביבית מזדמנת. אבל מאחר שלגמתי משתי הכוסות שם על הבר ואני קצת מעורפל חושים ארשה לעצמי למזוג שתי כוסות של אהבה אל שיר, שבעיני מקסים. שיר שבעצם היטיב כל כך לתאר - אהבה וירטואלית מהי.
הבשורה שהשיר מביא בעיני היא שאהבה וירטואלית יש לא רק באינטרנט, אלא היא למעשה תפיסה מחשבתית של האדם. אהבה וירטואלית היא state of mind שהאדם נמצא בו.
אתה יושב מרוחק פיזית מאישה (או את היושבת מרוחקת מגבר ואז תהפכי את כל מזכר כאן לנקבה והפוך) שאולי פגשת בחטף ואולי לא פגשת מעולם. אבל בפנים במחשבה שלך אתה כולך נתון לה. כולך הוזה בה וליבך פועם כאילו העולם כולו עמד מלכת. אז שתי הכוסות הנלגמות בבר מביאות אותה, את אותה אהובה וירטואלית, אליו, להיות ממש נוכחת שם בבר. הוא מספר לה את תמצית חייו שגילה לפתע, כביכול בעזרתה. אבל בעצם הוא לא שם לב שהוא בדיאלוג פנימי רק עם עצמו. מתוך אותה התבוננות פנימית הוא מגיע אל העצב והשמחה, ממש חווה אותם לרגע, מתגבר על פחדים וחרדות. עושה טיול מאורגן במסדרונות הנפש שמארגן לו קצת את החיים.
בכל זאת עדיין הוא חש קצת את הקונפליקט והאבסורד. חש את חסרונה של האישה בחייו המוחשיים. וכאן בא שוב לחלץ אותו עולם הדמיון. בית כבר אינו בנוי מלבנים, אלא הוא משהו הבנוי בלב. עכשיו היא יכולה לפתוח לו דלת בלי לבוא אליו ממש. עכשיו כשהיא אצלו בלב, בבית, הוא כבר מרגיש שהקשר יציב ושאפשר לבנות עליו. עובדה שאפשר לבסס עליה את החיים עצמם. לשנות את מהלך החיים בשבילה, לתכנן תוכניות לעתיד. מבחינתו הוא כבר עוזב בשבילה את העבודה, הולך איתה אל ים המלח. מקבל מאותה אהבה וירטואלית כוחות שלא האמין שיהיו לו אי פעם. עכשיו הוא עושה הכל כאילו בשבילה, רק שבעצם הוא עושה את מה שבן כה וכה רצה לעשות תמיד רק שאף פעם לא העז לעשות. ועכשיו כשהאהבה הוירטואלית כבר שינתה את חייו הוא מבחין לפתע שהכל אשליה, ושאין שם אישה ואין אהבה. המציאות טופחת על הפנים. הטעם מעט מר אבל אל דאגה מחר תהיה לו אהבה וירטואלית אחרת..
שיר מקסים בעיני. מחביא בתוכו התבוננות עמוקה של נפש האדם.
אהבתי כל כך
עובד
