48410004.JPG
לא יודע לתאר את זה במדוייק אבל לפחות אשתדל
זה נראה קצת כמו אתר הסרטה של הסרט " מבצע יהונתן" של מנחם גולן בסוף שנות השבעים.
אני מתכוון לאולם של ביקורת הגבולות בהאנוי.
הרבה הרבה חיילים צנומים בעלי בלורית שחורה מוקפדת ועור לבן ובהיר,ניגשים אלייך לתישאול קפדני עם אנגלית עילגת ומבררים היכן בדיוק אתה מעביר את הלילה הראשון בעיר הזו.
אני כהרגלי לא נוטה לשתף זרים במעשיי הליליים הבעתי תרעומת קלה לנוכח התחקיר היסודי שניסו לערך לי,מבט מהיר סביבי וצינה שנזרקה לכיווני תוך כדי אמירה:" אדוני אתה אורח במדינה שלנו, זוהי ארץ קומוניסטית ועלייך לידע אותנו על מעשייך כאן" גרמה לי לסור בזריזות לדלפק של איזו סוכנות נסיעות שקיבלה בלעדיות על הטרמינל ולשלם כמה עשרות אלפי דונג ללילה במלון ברובע העתיק של העיר.
בדרך החשוכה משהו בנסיעה של ארבעים דקות לערך הייתי מוקף בעדת אופנועים שכמו ושיוו לי לרגע הרגשה של נשיא באיזו רפובליקת בננות.
בכל מקרה זה משונה לראות עלמות חן צעירות רוכבות על אופנועים במיטב מחלוצותיהם הלבנות ששיערן קלוע להן בקפידה, לעיתים אלו נערים פוחזים לעיתים זוג אוהב ולעיתים סתם פועל ששב משדות האורז או מהמאהבת ,אבל תמיד הם יעשו את הדרך על אופנוע,
המלון היה ממוקם באיזור מרכזי והשירות הראשוני היה אדיב בשונה משדה התעופה, התמקמתי חיש קל בחדרי ודילגתי לרחוב לחוש מעט את אווירת המקום בשעת לילה מאוחרת.
אין הרבה מועדונים או פאבים גדולים אבל לשמחתי בקרן רחוב סמוכה התגלה לי בר קטנטן ששרף טיפוסים מכל רחבי תבל,הזמנתי לי בירה מקומית( זה תחביב שלי לטעום בירה תוצרת מקומית) וטוגנים ובעלת הבית נכנסה במיוחד למטבח להתקין לי כריך המבורגר כיוון שלטענתה הטבח יושן כבר
ניהלתי כמה שיחות נימוס לא מחייבות עם כמה מיושבי המקום וחזרתי לחדרי לתפוס תנומה הגונה.
נחמד לפעמים גם לישון לבד.........................
התעוררתי השכם בבוקר ממש עם אור ראשון , הסטתי את הוילון ונדהמתי ממראה עיניי...
אלפי אנשים כבר ערים ומוכרים את מרכולתם ממש למרגלות מדרגות המלון .
יצאתי לי לרחובות הסמוכים והתרשמתי מהאנשים השקטים שעורכים צעדת בוקר או מדיטצייה או סתם מותחים רשת בין שני עצים ומשחקים כדור נוצה, לחצות את הכביש בחמש וחצי בבקר דמה להילוך בין הטיפוץ, הרבה אופנועים קלים שמגיעים בדבוקה גדולה וממש מקיפים אותך מכל עבר, התמקמתי לי על ספסל עץ סמוך לנהר שחוצה את האיזור העתיק של העיר ונשמתי לי את האוויר של הבוקר שהתמלא אט אט באדי דלק של הכלים הדו גלגליים שליכלו במעט את השקט והפסטורליה של המקום.
סוכנות נסיעות מקומית קרצה אליי והזמנתי לי טיול של כמה ימים למפרץ טונקין, יש שם איזור שנקרא: האלונג ביי ,מקום מדהים ומרתק ביופיו, סלעי גרניט ענקיים שצפופים זה לזה ומכוסים בצמחייה ירוקה ממש מזדקרים להם ממימי הטורקיז וכמעט מלטפים את הרקיע............
זה איזור תיירותי ועמוס מסעדות וספינות עץ כבדות שמציעות לך דיל של יומיים כולל לינה על הספון בתא זוגי וארוחות של פירות ים שכמה דקות קודם עוד טבלו במימי המפרץ הירקרק.
למזלי על סיפון הספינה מלבד כמה תיירים מצרפת ומצ'ילה היו שני גברות מקוריאה, בעצם ליתר דיוק מדרום קוריאה,אני חייב לציין שאני לא הכי אוהב את היופי האסייאתי אבל אם כבר להתלטף עם מישהי מלוכסנת עיניים אני מעדיף שהיא תהיה מסיאול, הן גבוהות בהירות ומשדרות עדינות , לרובן יש חוכמה שנרכשה במוסדות החינוך שם ואנגלית ברמה טובה מאוד.
לא עבר הרבה זמן עד שזינקתי כאחוז תזזית למי המפרץ מדופן הספינה, אחת הגברות הצטרפה אליי ושחינו כמה עשרות מטרים יחדיו תוך כדי פלירטוט הדדי שרק הדגים היו עדים לו ואיזו מדוזה ארוכה בעלת גוון צהוב ומפחיד שחתכה את המים בדיוק לידינו.
לאחר ארוחת ערב קלילה כמו בתיזמון של במאי או בעצם צלם מדופלם קו הרקיע קיבל גוון של שקיעה והשמיים קיבו לו צבע מדהים, את הספינה הקיפו מלא סירות משוטים קטנטנות עשוייתצ מבמבוק וזפת שהציעו את מרכולתן ( קוקוס,פירות העונה או סתם חטיפים לנשנש ואפילו בקבוקי רום או קוניאק מקומי)
לאחר משא ומתן זריז השכרתי לכמה שעות סירת משוטים קטנה וזעירה ןהפלגתי לי עם הדרום קוריאנית לעבר האופק לא בדיוק חיפשנו את קים איל יונג אבל חיפשנו מקום שקט ואינטימי בין שלל הסירות שהקיפו אותנו על מנת שנוכל לטעום קצת זה מזו.
זו הייתה חוויה מוזרת אפילו עבורי לחתור במרץ בעלטה בסמיכות למצוקי הגרניט האלו ועדיין לחוש את אותו יצר הרסני שטבוע בי או בכל גבר אחר ולרצות אותה עד מאוד.
המעשה עצמו הגשים את הציפיות בכל מובן, הקולות שלנו התמזגו להפליא עם בליל השפות שנשמעו מעשרות ספינות העץ שכולן עוגנות במקום הספציפי הזה לעגינת לילה.
קצת קשה לדמיין שדווקא כאן בצפון המנומנם הזה הייתה פעם מלחמה נוראית ואכזרית במיוחד ואילו לי כרגע יש איזו שריטה קטנטנה בכתף ממעשה חדירה פולשני אמנם אבל ידידותי למדיי.
