יצירות אחרונות
ושירי עוד לא ישקשק (1 תגובות)
דני זכריה /שירים -06/11/2024 03:13
נֹגַהּ וּמִכְחוֹל הַקֶּסֶם🌹🌹🌹 (1 תגובות)
שמואל כהן /שירים -06/11/2024 03:13
פטור מתור (3 תגובות)
ולריה גונצרוב /שירים -05/11/2024 23:48
סיור במעמקי הים (2 תגובות)
אילה בכור /שירים -05/11/2024 23:05
מהפכה (1 תגובות)
הַחֲבֵרָה שֶׁל גֵ'נִי /שירים -05/11/2024 17:42
נשות האש של ברקוא /אדם אמיר -לב (8 תגובות)
אדם אמיר-לב /שירים -05/11/2024 11:10
מי את בקיץ (6 תגובות)
סבסטיאן /שירים -05/11/2024 10:26
מאמאיה ומאבקה במילת הנשים (3 תגובות)
רחל בנגורה /סיפורים -05/11/2024 09:25
בְּהַשְׁאָלָה (7 תגובות)
רבקה ירון /שירים -05/11/2024 09:03
סיפורים
אני אוהב אותך צינית וממורמרתביום שבת הארבע עשרה לחודש היא מתקשרת אלי בצהריים ואומרת לי: "זין שאין לי כבלים דיגיטליים. נשארתי אתמול בבית רק כדי לראות את הערב-סרטי-אימה אבל כל מה שהיה בערוץ הסרטים זה את 'ג'יפרס קריפרס' המחורבן, 'מי מפחד מהשכן ממול' אחד ושתיים, סירחון. אחר כך היה גם את 'אות משמיים' וזה מעולה אבל נרדמתי באמצע, כבר היה מאוחר". אחרי שהיא מסיימת אני אומר לה שזה בסדר כי אני לא ממש נהניתי אתמול בערב. הייתי תקוע בפאב מעופש עם ארי ומורנו ולא הפסקתי לחשוב עליה. היא אומרת שהיא מצטערת ושנינו מסכימים שזה היה יום שישי השלוש-עשרה הגרוע ביותר. אנחנו שוכבים רק פעם אחת באותו לילה. היא לא רוצה יותר מזה, היא אומרת שיותר מדי סקס הורג את היצר. אז אנחנו סתם שוכבים אחד ליד השנייה ואני משתדל מאוד להלחם בזקפה שלי. "אני רוצה שתבטיח לי", היא לוחשת, "שאם תהפוך לערפד יום אחד אז תהפוך גם אותי, אני רוצה לחיות לנצח". "קודם אמרת שאת רוצה למות", אני מזכיר לה, והיא לא עונה, אחר כך היא מדליקה סיגריה ואני פותח חלון כדי להיפטר מהעשן. "אם אני אהפוך לערפדית לפניך אז אתה רוצה שאצרף אותך?" "תעשי מה שבא לך", אמרתי. למחרת היא מתקשרת אלי לעבודה: "תקשיב רק רציתי להרגיע אותך, כשאהיה ערפדית אני לא מתכוונת לחסל אנשים חפים מפשע, רק אנשים מעצבנים". אני עונה לה בצחוק שאינו מאפיין במיוחד את רצינותו האפורה של המשרד: "את מי למשל היית מחסלת?". "את ארי ומורנו" היא עונה מייד ללא מחשבה שנייה. "למה את רוצה לחסל את החברים שלי?" אני שואל בזמן שאני מנסה לפענח את בליל המספרים המציפים את מסך המחשב שמולי. "אלה לא חברים, אלה שני טמבלים שמתעלקים עליך כי יש לך מספיק כסף כדי לקנות להם בירה, הם מחזיקים אותך במקום, עדיף לך בלעדיהם". "אבל..." "אל תגיד לי אבל, הם שני סוטים שיכורים, אל תגיד לי שלא מגיע להם למות, אתה זוכר מה הם גרמו לך לעשות, נכון?" "מה הם גרמו לי..." "כן, אז כששלושתכם חיכיתם לאישה המסכנה ההיא מחוץ לבית, כשארבתם לה ברכב, אתה זוכר, נכון?" "כן, אבל...".
היי... הנה היא יוצאת... אתם מוכנים? היי גברת! כן, את! את שמחה עכשיו?! את מאושרת שהבן שלך רצח ראש ממשלה?! הבן שלך נרקב בכלא! ככה חינכת אותו יא זונה?! אני מקווה שהוא לא ישתחרר לעולם ומצידי שיכלאו גם את כל המשפחה שלך! היו צריכים להוציא את כולכם להורג! היי לאן את בורחת?! קשה לך לשמוע את האמת?! אבל להרוג זה קל הא? להרוג זה קל! לאן את בורחת?! "נו, אתה זוכר איך גררו אותך ואתה בכלל לא רצית להיות חלק מזה?" אני מתחיל לחוש שלא בנוח. "כן, את צודקת, הם צריכם למות, הם אפילו לא יודעים איזה ראש ממשלה נרצח בכלל". "בדיוק!" היא צועקת. "לפחות אם הייתה להם איזו הבנה בנושא! אבל הם סתם חיפשו סיבה להציק, כמו שהם כל הזמן מחפשים סיבות, ואחר כך מורנו פלט את זה לידי כאילו זה בסדר ובכלל לא אדיוטי ואתה הרגשת כל כך נבוך מזה שאני יודעת מה עשיתם. היית כזה חמוד שסיפרת איך שיכנעו אותך לזה, רציתי לאכול אותך". "חמודה", אמרתי לה, "אני אוהב אותך צינית וממורמרת אבל אני בהחלט חייב לסיים". "רק תגיד לי אם אתה איתי". "איתך במה?". "בלחסל אותם". "אבל אנחנו לא ערפדים". היא שותקת מספר רגעים ואז אומרת: "בינתיים". "לא אכפת לי לוותר על אור השמש", היא אומרת כשאנחנו יושבים בלילה על ספסל בגן הציבורי. אני שואל למה היא מתכוונת. "מה אתה לא יודע? אור שמש הורג ערפדים, בגלל זה הם יוצאים רק בלילה". "כן שכחתי, תקשיבי אני.... כבר יומיים אני שומע רק על ערפדים כל הזמן...". "אוי אתה חתיכת אגואיסט, אתה לא יכול לשמוע על החלומות שלי? אני כל הזמן צריכה לשמוע את התוכניות שלך לגבי הקריירה שלך בבנק". זה מרגיז אותי כי אני לא מצליח להיזכר בפעם האחרונה שדיברתי איתה על העבודה שלי ואני בכלל לא מעוניין לגרור את העבודה הביתה, אבל אני לא אומר לה כלום כי אני יודע שהיא לעולם לא מפסידה בויכוחים. "אני בסך הכול רוצה לשתף אותך בחלום שלי", היא אומרת עכשיו בקול מתוק של אחרי מלחמה ומתקרבת לאט לאט אל האוזן שלי. "אני רוצה שנהיה ביחד לנצח, טובעים בדם של אחרים, אתה יודע מה זה יעשה לחיי המין שלנו?" - "ערפדים מזדיינים?" - "בטח שכן, אתה לא יודע? ערפדים הם הרומנטיקנים הגדולים ביותר בעולם, כבר סיפרתי לך על האורגיות". "אם את כל כך רוצה אורגיה אז בואי נעשה את זה עכשיו בזמן שאנחנו חיים, למה שלא נצרף את אחת החברות שלך?" היא נותנת לי סטירה מצלצלת, קמה והולכת. טלפון מעיר אותי בשלוש לפנות בוקר. "חמודה?" "אל תקרא לי חמודה, אתה מקשיב? אני יודעת מה נעשה לארי ומורנו, מה שנעשה זה שנשחק איתם בערפד טוב וערפד רע, אתה יודע. כמו בסדרות האמריקאיות שהם משחקים בשוטר טוב ו..." - "תקשיבי, השעה שלוש לפנות בוקר, אני חייב ל..." - "ואז, אחרי שנשגע אותם ונגרום להם להודות בזה שהם שני בטלנים מטומטמים שבגיל 25 עדיין לא מצאו עבודה נורמאלית, אנחנו נשרוף להם את האצבעות, ואחר כך נעקור להם את העיניים, ואז נשתה להם ביחד את הדם ,ואז נזדיין בתוך הדם שלהם, ואחר כך נעשה על עצמנו ציורי גוף אדומים, נצלם את עצמנו, נשלח את זה לתחרות לאמנים צעירים ונזכה בפרס הראשון על חשבונם! חה חה!" - "מותק..." - "מה?" - "אחרי שנטשת אותי בפארק היום אז נכנסתי לאינטרנט וחיפשתי קצת חומר על ערפדים". "יופי, אני שמחה, מה מצאת?" "מממ... תראי, אני לא יודע איך לומר לך את זה אבל ערפדים לא משתקפים במראות. מה שגורם לי לחשוב שאולי הם גם לא ממש יכולים להצטלם". שתיקה. "מותק את שם?" - "אני אחזור אלייך עם זה", היא מנתקת. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |