יצירות אחרונות
אהרון אחרון קצת שעשועי לשון (1 תגובות)
אילה בכור /שירים -19/04/2025 16:52
גבולות הכאב (1 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -19/04/2025 15:04
מילים חברות (3 תגובות)
עידית אורדן /שירים -19/04/2025 13:01
כדורעף (2 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -19/04/2025 10:23
יוצאים נשכרים (7 תגובות)
דני זכריה /שירים -19/04/2025 07:18
מחצלת לחייך (3 תגובות)
אסנת אלון /שירים -18/04/2025 22:10
דלת גן העדן (6 תגובות)
צביקה רז /שירים -18/04/2025 20:52
כּוֹתְבִים, כּוֹתְבִים, / מִי שֶׁמַּאֲמִין ... / (6 תגובות)
רבקה ירון /שירים -18/04/2025 20:09
שירים
אבי ואחותיוהיכן אבי ואחותי? ומה קרה לא הכל סיפרתי ופער לכן בספור נוצר עלי להשלים הפער כך מהספור "מתבקש"! וכך קוראים בקשוני/שאלוני... כשהורי התחתנו,ולהם חלומות וורודים עננים שחורים – בארצות השכנות להולנד- בשמים היו כבר "תלויים". הם ידעו – אך לא "ראו" –כי העננים לבטח לא היו אמורים להגיע לארצם היפה –הולנד- מארצות השכנות שם כבש האויב. הם היו חסונים-כי מלכתם –הבטיחה לשמור על ארצם! ומה הסיבה שיכבשו את ארצם?!
ובכן חיש מהר נולדה אחותי
ובגיל כמעט ארבע
נמסרה למחתרת ממש לפני אחי ז"ל. היא הייתה בעצם
בת שלוש וחצי שנים
בלונדינית,עיניים תכולות כמו כל הילדות ההולנדיות! משפחתנו היו בהולנד משורשים- מעל שבע דורות ! המחתרת, אותה החביאה אחת ושתיים בלי "הא או הו" כלומר –בלי שאלות אך היא הועברה כתובות מספר כי לעיתים ה"דברים" פשוט - לא הסתדרו. כנראה לא היה לה קל אך איני יודעת מעבר לזה דבר. ואיפה אבא נשאר ב"ספור"? הוא נתפס,וברח מהגרמנים- וחזר לאמא ושוב נתפס וחוזר חלילה עד שהילדה ה"גדולה" והילדון" בן השנתיים-הפעוט,
נמסרו -
ואמא בהריון
בינתיים
ילדה אותי-
ובתוך חצי שנה –אבא נעלם ואני נמסרתי
(הייתי כבר בת שבעה חדשים),
לאישה של המחתרת
בפינת הרחוב.
אחי הוחזר לה(כי היה נימול)
ואמא אתו נשלחה למחנות... ועכשיו שאין חור בסיפור אפשר שלא ישאלו אותי הקוראים בצדק "ומה קרה באמצע"?! הסוף היה: שאחרי המלחמה אחותי חזרה לחוף מבטחים ואני הוחזרתי כשנה אחריה - לבני משפחה , ואין יותר מה להוסיף...
חוץ מהמון "דברים"
איומים"... תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |