איך כל הימים נצבעו בשחור

כשהמים עולים ועומדים להגיע

מאיימים את צפור הנפש שלי להטביע

וקר מסביב וחשוך ומעיק

מנסה את הכאב הזה להחניק

הכל מתרכז בצל הסוגר

הכל מתנקז אל הרע הגובר

ואת שואלת את נפשך לברוח

את מבקשת בלי קול לצרוח

לצעוק בקול את הכאב והיאוש

להטיח בקיר ויותר לא לחוש

ואת צפור הנפש שלי לשחרר

לתת לה לעוף, לא להחזיק בה יותר

איך כל הימים נצבעו בשחור

איך נעלם לו לפתע האור

וכל הלילות ארוכים, לבנים

חורצים בפניי עדויות, סימנים

איך החיוך מסתיים בשפתיים

לא מצליח לעלות עד העיניים

וצפור הנפש שלי בכלובה מפרפרת

מטיחה את כנפיה, על חייה נלחמת

וקולו של השחור מפתה וקרוב

מחייך וקורץ: "תפסיקי לחשוב

ברגע אחד כל הכאב יעלם

כאן נעים וחמים ולא מאיים"

וכל כך קל לשלוח ת'רגל

לגמור באחת, להפסיק את הסבל

להרפות את החבל, להרפות המושכות

ללכת מכאן עם כבוי האורות

C - כל הזכויות שמורות