ואת -היי להם לפה!

  ואת - היי להם לפה!

"למי",שאלתי.

"לזכרונות

 למחשבות האסורות והרעות

למתים"...

ואז ירדו לי כעין קורי עכביש

עשויים חוטי כסף דקיקים

מבין העיניים לאורך  הפנים,

לתוך הצוואר,

ולא ניגבתי אותם-

כי לא היה לי  הכח –

והן היו דמעות,מלוחות

יבשות.

והייתי ערה,ונחרדתי,

ולא ידעתי  נפשי,מרב כאב. 

ואז הם עלו:

הזכרונות הרעים

עליהם לא סיפרתי,

המחשבות הרעות-האסורות

והמתים,להם סיפרתי

ולא יכולתי לדבר

הייתי אילמת... 

ונרגעתי

שינה טרופה,עד הלילה.

ובאותו לילה

ישנתי ללא חלומות

כי בלב,כבר הכל 

הוצאתי...