הגברת הלבנה

מצאתי בך לבן ומלואו

זייפת עולם, נזרקתי בדם

עורקיי הרעידו קור מחייה מתים

לספק צרכייך התמימים.

עשקנו רבים, נברתי בביבים

לצידך ישנתי, גם הכלבים

הבטחת לעולם לא לעזוב

שמיכה היית לי ואזוב.

אל מעניש לחש צווים

בעודי מקבץ דיפלומות נכאים

נפשי רפתה תחת המָרוּת,

נטרפתי מָרוֹת.

זבתי, עזבתי, חזרתי ונסתי

הסרחתי כבואש, את התכחשת

ופנית גאה חמושה בעורמה

אל מתנת המאהב הבא,

מותו.