מעתה ועד עולם-זכרונות מהמלחמה של הקיץ שעבר

אמנם הניק שלי הולדן
אבל לעולם לא חשבתי שאהיה בסיטואציה של ויליאם הולדן השחקן ההוליוודי...
היום השכם בבקר כמו בכל בקר כמעט(טוב נו למעט הימים שאני חוגג ויושן בארבע בבקר)הייתי בפינה האהובה שלי(חוף בת גלים הישן וטוב)
זה מקום שגדלתי בו ונולדתי בו ,עברתי שם בתור ילד קטנטן את מלחמת יום הדין ב1973.
אני עוד זוכר את המבטים הלעגניים והתריסים של צוות האחיות והרופאים שראו אותי ואת אחי דוהרים על האופניים יחפים היישר למנחת המסוקים הסמוך לרמב"ם ומתחננים לעזור ולאחוז בידית של אלונקה .....מן הסתם הקצב של המסוקים שנחתו שם היה כמו תנועת הרכבים בטיילת של תל אביב בשבת קייצית....
והנה בבקר שבת שוב אט אט מתחיל להתחבר לו פאזל מדהים של נסיבות מצמררות.....
אניית קרב שלנו נקלעה למצוקה בלב ים ומיטב לוחמינו ניסו ללא הצלחה למזער את הנזק,מה שהכי מדהים שהים שלנו רואה הכל וסופג הכל ולא מגיב.....
היום בשש וחצי המים היו צוננים במידה הראוייה ,הדייגים הקבועים תפסו את הפינה הקבועה שלהם על המזח.......
חבורה של פנסיונרים ממדינות חבר עמים עשו ספורט של בקר.....
ואילו באשר אליי....ובכן גם אני ניתרתי על הדילגית ועשיתי את המכסה היומית שלי(400)על רחבת הבטון הקטנטנה שמשקיפה לכחול המופלא הזה....
לא יודע למה אבל אני מעדיף לעסוק בספורט מול הים מאשר להצטופף בארבע כתלים של איזה מכון כושר איני בכרמל.
בכל מקרה בשבע וחצי הבחנתי במשהו חריג במעט אבל לא הכי ייחסתי לכך חשיבות....
כל יום א בשבע וחצי פונקט האוניה של נתיבי ספנות מנו(זו שעל סיפונה נופשים באסטיונרים מבת ים וספריות מראשון...שמשחקים אותה אונאסיס ב200 דולאר)משייטת בניחותא לעבר הנמל,היום לא הבחנתי בה בקו האופק......
שחיתי כהרגלי עד למצוף הכתום של חיל הים ..נגעתי בו בידי ואחוז התלהבות שעמדתי במשימה הסיזיפית הזו חזרתי לי לבטונדה ....
הספקתי לעלעל מעט בכותרות העיתון מהבקר ואז זה הגיע......הגיע בגדול......
שני בומים עמומים נשמעו כמעט ללא הפרש של זמן ביניהם.......
עצי הדקל שנשתלו סמוך לחוף נעו בחוסר נחת.....
השמיים נצבעו לפתע בצבעים אפורים וקודרים.....
שחפים ושאר ציפורים היו הראשונים שהתעופפו להם למחוזות אחרים.......
בשניות האלה הרהרתי מעט באבסורד הקיומי
בכל מקרה אמרתי לעצמי שאם כבר למות אז פה במקום האהוב עליי....
כמובן שרשת הטלפונים קרסה באחת.....
אשתי ידעה שאני בחוף והייתה מן הסתם היסטרית
טרנסיטור שצרצר מחדר החובש בישר על נפילות באיזור המפרץ וחיפה.....
או אז שוב נשמעו הבומים האלו......
זה מסוג הדברים שלי כלמוד מלחמות קשה לעמוד ממול...
אתה יודע שאתה לא מסוגל לעזור או להתמודד כראוי וזה הורס אותך מבפנים......
בכל מקרה בסביבות 11 שהיתי במרכז העיר חיפה....
אווירה אפוקליטית
קובץ של פיליפיניות שבמקום לבלות את היום החופשי שלהן בניחותא.....הסתודדו ביניהן בשפת הטאגלו ונראו מבוהלות למדיי....
עשרות אנשים שיוועו למוניות שירות שיעצרו להם כיוון שתנועת האוטובוסים בחיפה הושבתה או שהיתה דלילה למדיי.....
בכל אופן המראה של עיר הולדתי ריקה בצהריי יום ראשון גרם לי לחוסר שקט ולתחושת חוסר אונים כאחת.....
הבנזונה המזוקן אשכרה מצליח לשבש לנו את אורחות החיים.....
שכחתי לציין שדקות ספורות לאחר נפילות הטילים סמוף לחוף יצאו כמה משחתות של חיל הים במהירות הבזק אל עבר לב-ים.....
ועצוב עצוב היה לחזות כיצד אוניות צי מסין ושאר ארצות כולל מיכליות שרק נכנסו לעגון בנמל סובבו את החרטום ופנו דרומה...
שהגעתי הבייתה סופסופ היה אושר ליפול לזרועות האשה....
יש רגעים שנעים וטוב לדעת שמישהי אהובה מחכה לך בפתח הבית...
היום ללא ספק זה היה אחד מאותם רגעים
אני אוהב אותך אשה