אוכל, סינים, ושטויות אחרות

בשקיפות הכחלחלה של חלון הראווה ראיתי נחש. הוא עלה וירד במורד גרוני תוך כדי שגמאתי מים מבקבוק מי עדן המצ'וקמק שלי כמו מטורף.וקופסא קטנה מונחת בין שתי רגלי כרגע היא הדבר הכי חשוב בעולם זאת אומרת לא ברמה של חיים או מוות אבל היא הבייבי שלי עכשיו
  הסיבה שבשבילה היה שווה לקחת הפסקה. אני פותח את הקופסא ואף ולמרות שהקיבה שלי כבר איימה עלי ברצח אני עוצר ושואף לאט לאט את
הניחוח שמתפשט בתוכי כמו סם אני מושך את התחושה הזו עוד קצת ועוד טיפה כי מבחינתי אין נשגב יותר מהתעלות על היצר
הפסקת אוכל
בטי גם"!
 מה?!
בטי גם!!
צעקו שלושת הסינים יחדיו כאשר הם מותירים את נהג המונית נבוך ומתוסכל.
בת ים?
"ב-ט-י-גאא-ם" סיני אחד חשב שאולי אמורים להגות את זה בצורה שונה.
הנהג עדיין לא קלט ..מה לעשות יש אנשים שנולדים סינים ויש כאלו שלא.
נהג המונית היה נראה כטיפוס חביב, לפחות מהכיוון שאני הסתכלתי:היה לו זקנקן קטן, וכובע מפוספס כמו של פעם פניו ארוכות והוא נראה כמישהוא שגילו יכול לנוע בין 47 ל80 ואתה לא תיהיה מופתע מכך כאשר הוא יחשוף זאת לפניך.בכל מקרה נהג המונית לא מיהר לשום מקום אף אחד לא מחכה לו בשובו הביתה. ולכן. הוא התרווח בכיסאו ,קימט מצחו ,וניסה באמת להבין את פשר גימגומיהם המאומצים של שלושת הפועלים.
 ואני בנתיים הולך לי בדרך בהליכה איטית נונשולטית שכזאת ולמרות שפער התקשורת הזה מבדר ומרתק אותי בו זמנית אינני עוצר לצפות במחזה אלא ממשיך בדרכי.
הדרך הביתה
  העיינים האלו..., אינני מצליח לפענח את צבען
חלולות וחסרות הבעה מונחות על פרצוף שעיר ותמים למראה במבלי
   .לשים לב מצאתי עצמי מתקרב אט אט ובוהה בחתול הזה.
 למה הוא לא בורח?  הרי חתול רחוב הוא
אין הוא בקיא בחוקי שכונתו...? אין בו פחד מסויים ?
 אולי הוא רוצה למות? כן זה מה שזה חתול אובדני.. שיעשעתי את עצמי במחשבה על כך זמן מה  תוך כדי שאני מגלגל במוחי את סיפור חייו המומצא- הוא נולד לשושלת ארוכה של חתולי פאר אך בשל כמיהתו האסורה לחתולות הרחוב המתירנות במיניותן
הוא הוגלה ממשפחתו איבד את הונו והפך לשום דבר גדול.
 חתולות הרחוב עזבו אותו כי לא היה להן כוח לאופיו הממורמר .הוא החל לשתות הרבה ולבלות את רוב זמנו בצפרדעי הזבל הגדולות.
התקרבתי עוד קצת בזהירות נופפתי בידי בכדי לזכות לתגובה כל שהיא רציתי לראות זיק של פחד בעיניו והוא עדיין בשלו לא מגיב רק בוהה לכיווני.

חתול עיוור על מפתן ביתי
  החושך גדול אבל אין אפשרות שאפול אני מכיר את המקום הזה טוב מידי.יש פה חושך דק שכזה שלעייניים לוקח מעט זמן עד שהן מתחילות לזהות אובייקטים. לעייניים שלי לא תינתן האפשרות הזאת אני צריך לישון . אבל מה יהיה מחר?" קול קורץ לי באחורי ראשי. כמובן שאני משתיק אותו בנימוס אין לי פנאי לכך, עכשיו הייתי צריך כבר להיות בחלום השני לפחות. "לאן אתה הולך כל הזמן? מה אתה מנסה להשיג בכל זה?" הפעם כבר לא היה מקום לנימוס השתקתי אותו בגסות בהתחפרות עמוקה במיטה ובספירת כבשים. אך אני בניגוד לילד מהכבש השישה עשר יודע לספור אחרי 16 ואני מגיע למספרים עצומים בזמן שהקול הקטן ממשיך להציק לי.בשלב מסויים בלילה שנינו מתעייפים ומגיעים להבנה שנמשיך קרב זה מחר. הקול המטריד קורא לי"עקשן" ואני בתמורה מתגרה בו בשירי ניצחון פיקנטיים. "לילה טוב"לוחש הקול "חלומות פז,אולי ניצחת בקרב אך אתה יודע שאני ינצח במלחמה"     
חיבוטים שלפני השינה...עלטה