הגברים שלנו
לנו הבנות יש כאן בישראל הרבה אפשרויות. לפני שנים רבות התקבצו למדינה הקטנה המון סוגי תרבויות, ולכן (מבלי שנשים לב לכך) אנחנו בקלות יכולות לפגוש מגוון רחב של בחורים מארצות שונות ומגוונות.
נוצר קטלוג סמוי של עדות מסוימות וטעויות שאסור לעשות (מובן שיש הרבה גברים שאימצו להם עדה גם מבלי שנולדו לתוכה...)בלי רגשות ניחיתות או חס וחלילה גזענות.
סתם דעה אישית והסבר במה נתקלתי בדרכי הזוגית העברית,הארצישראלי והתובנות שהפנמתי מהנסיון.
הגבר האשכנזי - כשאמו ילדה אותו, ביקשה מהרופא: "אנא, את חבל הטבור אל תחתוך..."
במשך שנים היא מצליחה לשמור עליו כמו על גוזל. וחס וחלילה שלא יביא הביתה איזו "שוורצה-חיה" לארוחה.רק קחי בחשבון את התכונה הנוראית והשלילית שבאה ביחד עם הגן הספתיפי.הם תמיד יגידו לך כמה את לא בסדר ושהכל באשמתך,אל כעס,כך הם למדו לפער את עצמם ולהכניס ביטחון עצמי על חשבונך האישי.
הגבר התימני - בלי גזענות, אבל עם המון הכללות: יש לנו גבר שהכי חשוב לו להחליט ולתת עצות. הוא נותן חופש ועצמאות כל עוד הדבר לא פוגע לו בגבריות, ואין חשש שירגיש נחות.
הגבר העירקי - הוא גבר מלומד וכמעט תמיד מוצלח, יש בו שילוב נהדר בין חום מהמזרח לבין חוסר מרמור על זה שדפקו אותו. אז…
יש רק בעיה אחת קטנה: הוא אוהב לערבב ולבחוש בכל סיפור, ואסור שחס וחלילה לא תשתפי אותו ברכילות.
החוזר בשאלה - הוא הגבר שמרד במוסכמות, את הכיפה והדת החביא מעט אחרי שהתגייס לצבא.
הוא גבר מאוד מרשים, יש לו המון ידע והשקפת עולם מעניינת ומעמיקה.
הוא כמעט אף פעם לא יודע מה קורה אתו בחיים. ברור, לא? אדם שמתכחש לביתו ומנהגיו כמעט תמיד ירגיש תלוש ומבודד.
אחרי כמה שנים של פריצות ושל דברים אסורים שהס מלהעלות אותם על השפתיים ימצאו לו שידוך הולם - בת למשפחה טובה, יהודית וכשרה.
ואת מותק תיחשבי ל"מוקצה" שדרדרה אותו כמו חוה בתורה!
הגבר "שזורם" - הגבר החדש הוא גבר שרוצה להחזיק בשני קצות החבל, להיות עם ולהרגיש בלי. כלומר: ליהנות מפירות האהבה בלי שום התחייבות מצדו למערכת זוגית רצינית.
כשאתם בסוף הפגישה הראשונה שעברה בכיף, ולך יש הרגשה שהנה סוף-סוף מצאת גבר לעניין - הוא מוציא משפט שהולך כך: "...בואי נזרום ונראה..." ברגע שאני שומעת את המילה "לזרום", אני נתקעת. אני יוצאת חוצץ נגד השימוש העצום במילה הזו, מילה ששגורה בפיהם של גברי ישראל שעושים בה שימוש יתר!!!
רוטב עגבניות בססי
הקדמה:
הרוטב האדום הוא בסיס להרבה מתכונים ויש אפשרות לשחק וליצור איתו כל מיני תבשילים, הכל תלוי במה שיש היום במקרר (או יותר נכון שרידים שנשארו).
חומרים:
1 חב' רסק עגבניות – קופסה קטנה
2-4 עגבניות אדומות בשלות
1 בצל גדול
1-2 שיני שום
3 כפות שמן זית
מלח, פלפל שחור, אבקת מרק,
פפריקה אדומה מתוקה, פפריקה אדומה חריפה
אופן ההכנה:
חותכים את העגבניות לקוביות קטנות וכך גם את הבצל, את שיני השום מקלפים וחותכים או כותשים.
במחבת מחממים את השמן ומניחים את קוביות הבצל, אחרי כ-4 דקות הישול או לחילופין כאשר הבצל מזהיב מוסיפים למחבת את העגבניות ואת השום. ומפזרים על הכל קורטוב מלח + חצי כפית פלפל שחור מערבבים את כל החומרים ומניחים לעגבניות להתרכך, לאחר כ 7-10 דקות בישול (כאשר העגבניות נהפכות לעיסה) מוסיפים את רסק העגבניות ומתבלים את הרוטב עם:
1 כפית מלח
1/2 1 כפית פלפל שחור
1 כף אבקת מרק
1 כף פפריקה אדומה חריפה
1/2 כפית פפריקה אדומה חריפה
מערבבים את הכל ומניחים לרוטב להתבשל על אש נמוכה כ – 10 דקות שכל המרכיבים יתערבבו אחד בשני, לפני שמורידים מהאש יש לטעום אם הרוטב מספיק מלוח.
*טיפ - עדיף להמליח בסוף מאשר לשים יותר מדי בהתחלה......אין דרך חזרה.
בתאבון
פסטה עגבניות ובשר
1 חב' פסטה
1 בצל
1 חב' שימורי/טריות פטריות
2 חב' (קטן) רסק עגבניות- על כל קופסא להוסיף אותה כמות מים.
3 עגבניות בשלות
3 שיני שום
מלח
פלפל
א.מרק עוף
פפריקה מתוקה
פפריקה חריפה
בזיליקום
אורגנו
ההכנה:
רוטב-
לטגן את הבצל עד שהוא זהוב, להוסיף את העגבניות ,השום והפטריות
בשלב זה לפזר מעל התבשיל קצת מלח ופלפל.
לאחר כמה דקות כשהעגבניות מתבשלות להוסיף את הרסק והתבלינים.
פסטה-
להרתיח מים בסיר עם שמן ומלח
להוסיף את הפסטה.
חומרים:
1 חב' פסטה
1 חב' שמנת מתוקה
1 חב' שימורי פטריות
* כמה גבעולי שמיר
מלח
פלפל
אבקת מרק עוף
אורגנו
בזיליקום(כמה עלים בודדים)
ההכנה:
מרתיחים מים בסיר עם קצת שמן ומלח
כשהמים רותחים מוסיפים את הפסטה .
לאחר שהפסטה מוכנה מוצאים מהסיר את המים,
ומוספים לפסטה את השמנת, הפטריות והתבלינים.
מבשלים את הכל על אש קטנה 5 דקות.
