אביב

    19/05/02

אביב

כבר מזמן

את מחוגי השעון

בשעה אחת קדימה - הזזנו.

כבר מזמן

את עצי השיטה

בשולי הדרכים, פורחים - ראינו.

כבר מזמן

פרפרים צבעונים, מרחפים

בשדות מעל הפרחים – צלמנו.

כבר מזמן

ילדנו הפעוטים, שִֹחקוּ

בגן  חצי ערומים

ומים זה על זה - התיזו.

אך פתאום,

כך באמצע האביב.

פניי השמיים קדרו, בעבים כוסו

וממטרים מהם ירדו.

מי יודע–

מדוע כך באמצע האביב

השמיים בוכים?

האם טיפות הגשם כדמעות   שֹמחה יהיוּ-

על  אגמי התהום שמיִּם נתמלאו?

או שמא,

גשמי זעף אֵלוּ, כבכי תמרורים יהיוּ-

על פרחי החיים שבאמצע האביב נשרפו?