בצמרת מגדלי הבורסה בקומה ה-27 ,2 לפנות בוקר , שאול חיכה לטל' מניו יורק, היה זה שגרתי . הטל' צלצל, שאול הרים את הטל' והאזין אחר חייך וניתק. אסף את המפתחות הפעיל את האזעקה וסגר את דלת המשרד. כשהוא שורק ניגש אל אחת המעליות והמתין. הוא הביט במספרים שעל לוחית התצוגה כשהוא סופר בליבו את הקומות שרצות על המסך. לאחר כ- 4 שניות המעלית הגיעה , רק בחור שחום ומזיע קלות היה בתוכה, הוא נכנס הפנה גבו אל הבחור, והביט בדלתות הנסגרות, כשלפתע חש משהו שלא כשורה , כשמנגנוניי אזעקה צווחים במוחו, הוא לא הספיק לפנות כשכאב חד פילח את ראשו ומסך שחור עצם את הכרתו, הוא לא הרגיש את חבטת גופו ברצפת המעלית....
שאול התעורר במשרדו כשהוא קשור לכסאו והבחור השחום מביט בו ואקדח בידו, האקדח של שאול נמצא כעת בידיים של הבחור. "מה אתה רוצה, מי אתה ?" שאל שאול. "רק בועז , תקרא לי בועז" אמר ושתק . שאול הרכין את ראשון בנסותו להיזכר מאיפה הפנים האלו מוכרות לו. החיוך הצבע תוך שהוא מביט במכנסיו וידע שבועז חיפש בכיסיו , תוך שהוא מנסה להרויח זמן שאל שאול " מאיפה אני מכיר אותך"? , "אתה לא מכיר, אבל אתה מכיר את אחותי, היא עבדה אצלך ואתה אנסת אותה" . שאול ראה את הבעיטה ננעצת בבטנו אך לא יכל היה לעשות כלום רק לספוג אותה. בנסיונו להרויח מעט אויר לנשימה הוא נזכר בנעמי בחורה צעירה שבאה לבקש עבודה אצלו לפני מספר שנים , כן זאת היא , דומה לבועז והחיוך העתק גנטי של נעמי. "שניה"! צעק שאול, " תוך שהוא מנסה להתכופף קדימה, אך החבל היה קשור גם לצווארו ומנע ממנו להתכופף, "רק רגע אחד בועז, תן לי להבין, אתה רוצה לנקום בי"? . לרגע היה נדמה שבטחונו של בועז התערער, אך הוא מיד עמד על רגליו וחייך אחר אמר "שאול, עקבתי אחריך חודשים הכרתי אותך יותר מאשתך ומהילדים שלך , אני מכיר את האופי שלך היכן אתה אוכל מתי יש לך פגישות ועוד הרבה דברים ,אפילו את הסיסמה למשרד שלך, לכן תחסוך ממני את ההצגה . עכשיו לפני שאני הורג אותך תגיד לי למה? למה לעזאזל גרמת לה להתאבד "?!! ,כשרוק ניתז משפתיו ורק קולו הצרוד הסגיר באיזה רגשות נסערים הוא נמצא , הוא ליקק את שפתיו וכיוון את האקדח לשאול ביתר תקיפות.
שאול היה בהלם הוא לא ידע שנעמי התאבדה ,הוא הרגיש סערת רגשות וכאב פילח את ליבו. צעירה כל כך יפה חיוך מתוק ,שיער שחור חלק נוטה לצד ועיניה נוצצות שובבות , זה בעצם מה שאהב אצלה מעבר לגוף הבשל הסקסי, הוא נזכר ,, הוא נזכר שלא היה יכול להתאפק וגמגם כמו נער לאחר מכן הוא כעס על עצמו שהוא מתרגש מצעירה זו. זה מה שהרתיח את דמו והיא עם הפנים היפות, רק הדליקה בו אש בחלציו .שנתיים קודם , זאת הייתה שעת צהריים כולם הלכו לאכול לשעה שעתיים ורק הוא נשאר לחשוב על עסקיו כיוון שלא אהב לאכול בצהרים ידעו כל עובדי המשרד ששאול אוהב כנראה להיות לבד , לכן ארוחת צהרים שהייתה אמורה להיות שעה התארכה אצלם לשעתיים, מחשבותיו נפסקו כשמישהו צלצל בדלת. הוא התפלא מאחר שלא היה זה צפוי הוא לחץ על הזמזם ואל המשרד נכנסה צעירה יפיפייה לאחר שהציגה את שמה, אמרה לו שמאחר שהייתה בראיון עבודה במשרד השכן חשבה לנסות גם במשרד הזה לפני היא עוזבת את הבנין ומחכה לתשובה. לקח לשאול כמה רגעים כשהוא מרגיש דגדוג קל בחלציו , הוא שאל אותה במה היא מתמחה, ואחר אמר לה לשבת תוך שהוא קם ומנסה להסדיר את פעימות ליבו , ניגש אליה מאחור ועמד כשהוא מתרכז בקטע מצווארה שנחשף ובתנועות נשימתה. הוא נזכר בגרונו השואף לאויר למים כשדיבר " בת כמה את נעמי?" שאל. היא אפילו לא הסתובבה אליו כשלחשה את גילה :" 23 כמעט עוד חודש" אמרה ושתקה .אחר הוסיפה :,"אולי זה לא טוב שבאתי בלי לתאם איתך או עם משרדך פגישה אני מתנצלת." שאול לא זכר איך ידיו היו לפתע על כתפיה והוא אמר בלחש:" תשארי עוד קצת . נעמי נידרכה ושאול הרגיש את כתפיה מתקשחות למגע לאחר מכן הכל התערבל במוחו , הוא זכר את גופה קם ומסתובב אליו ומבט של כאב בעיניה אלא ששאול כבר היה מעליה מפיל אותה על השולחן כשהוא נצמד אליה ללא יכולת לזוז, היא צווחה וצעקה, אלא ששאול לא שמע, כל שדיי הגיהנום היו בראשו ואקסטזה של תשוקה אופפת אותו מכף רגל עד ראש שום קול של הגיון לא חדר אליו ברגעים אלו, לאחר מספר רגעים כשהוא סיים היא קמה הביטה בו כשדמעות פורצות את עיניה היא שאלה רק מילה אחת :"למה?!" . שאול שביקש לנשום ולהסדיר את נשימתו צעק :"חכי!" אך נעמי כמעט רצה פנתה אל הדלת וטרקה אותה. שאול היה יורק לעצמו בפנים באותו רגע, הוא הרגיש את כליותיו מייסרות אותו, לאחר מספר שניות של בלבול נפנה אל הדלת שהוא פונה אל המעלית, אך שום דמות לא עמדה במסדרון ,בצערו הוא הרכין את ראשו וחזר למשרד, באותו יום הוא הלך מוקדם פעם ראשונה לאחר 15 שנים בבורסה , כל עובדיי המשרד ניסו לנחש מה קרה , אחדים אמרו שהוא לא הרגיש טוב, אחדים אמרו שמשהו קרה בבית ,, אך אף אחד לא ידע מה קרה לבוס. במשך מספר חודשים הוא שכר בלשים כדי לנסות להתחקות אחרי הנערה אך תמיד הייתה להם אותה תשובה הוא הוציא מהונו אלפי דולרים מאות אפילו לבלשים אך אף אחד מהם לא ידע מה עלה בגורלה, גם אף אחד מהם לא ידע מה הסיבה שהוא מחפש צעירה כזאת, הריי יש אלפים של צעירות שדומות לה. הוא שינה סוכנות אחרת של בילוש אך גם להם לא היה דבר מה חדש לספר לו. הוא נהיה בן אדם סגור
. ועכשיו בועז עם האקדח , איך הוא יוכל לשכנע אותו ,,, "שמע בועז ,"אמר," אני ואתה לא ילדים תן לי לומר לך משהו לפני שאתה תעשה משהו שתתחרט עליו, תן לי להסביר לך , אתה צודק,,,, ." בטח שאני צודק" קטע אותו בועז" לכן אני כאן איתך עכשיו כדי להרוס לך את החיים לאט לאט במשרד הזה " ,"בועז , אתה תמיד יכול לירות בי עוד 10 דקות, תן לי 10 דקות ואני אסביר לך." "10 דקות "ירק בועז מבין שפתיו, "שלא נתת לאחותי כבוד של דקה?" .
"אני יודע "אמר שאול." אני אודה לך אם תקשיב לי 10 דקות רק 10 דקות אין לי מה להפסיד או להרוויח אני גם ככה קשור". שאול לא ידע מאיפה הביטחון שיש לו ,מנין הביטחון שהוא יצליח לשכנע את בועז לא לירות בו. "10 דקות שאול רק 10 , לא 11 דקות 10 בדיוק " תוך שהוא מכוון את שעונו ביד האוחזת באקדח. אמר ושתק .
שאול לקח נשימה עמוקה , ואחר התחיל,,,, שאול לא ידע מהיכן המילים שהוא הוציא מפיו מהיכן שאב את יכולת השכנוע המילים נאבקו בבועז חודרות אליו לאט לאט מבעד למסכת התשוקה לנקום מבעד לדורות של "נקמת-דם" של אפליות, של שבועות של משפחה. לאחר 10 דקות שאול הרגיש שנגמרו לו הכוחות , אך הוא המשיך להביט בבועז כמו בהתחלה ללא שנאה ללא כעס רק בהבנה אחת גדולה. הוא ידע שהוא נתן את כל מה שיש בו פעם אחת בחיים , פעם אחת בשביל החיים, את האמת ללא השקר, ללא צל של תרמית , והוא ניצח כי הוא דיבר מהלב. הוא דיבר כגבר אל גבר ,כאח ,כחבר .זהו זה רגע האמת , אמר לעצמו .
נראה היה שלוקח זמן מה לבועז לעכל את דבריו של שאול, הוא הלך לחלון אחר חזר ושוב פנה אל החלון נראה היה שבועז מתקשה להחליט על עניין מסוים פניו היו מסיכה של רגש אחת גדולה ,לרגע היה נדמה שניצוץ של אי שפיות בעיניו ובמשנהו כאב של צער.
שאול עצר את נשימתו, כשבועז באחת נפנה לעברו, אחר חייך וכשעצבות בקולו אמר :" שאול, אחותי הייתה בהריון ממך, יש לך ילד. אמר והביט בשאול. :"מה?!!" צעק שאול. בועז הרים את ידו כדי להשתיקו והוסיף.:" שאול אני ואחותי היינו תאומים, הייתי יודע מה היא חושבת ואת כל צעדיה כמו כן היא כלפיי, גדלנו בבתים מאומצים ומעולם לא הפרידו אותנו . לאחר שהיא סיימה צבא כמובן לפני בשנה, היא הלכה אליך לחפש עבודה כדי להתפרנס ולשכור לה ולי דירה עד שאסיים את השרות . כמובן אחרי שנתיים של שיחות בטלפון לפתע הייתה שתיקה נוראה התקשרתי אך היא לא ענתה ויותר מכך היא לא רצתה לדבר איתי, ביקרי אצל הורינו המאמצים אך הם אמרו לי להניח לה ולהתחיל חיים חדשים, השאלות לא נתנו לי מנוח ". הוא הביט בשאול בעיניו השחורות עד ששאול הרגיש שהבחור הזה חודר לו לנשמתו מחטט בתוכה כבחפצו.
"בסוף איתרתי אותה אצל אחת החברות ,היה לה ילד ". עיניו של בועז עכשיו היו מכוסות בדוק של דמעות. חיכיתי לה שתגיע מהעבודה שאול,, וכשהיא ראתה אותי היא הורידה את ראשה כמו חיה שנלכדה והיא יודעת שהיא הולכת למות, אלא שאז לא ראיתי את זה כך . " שאלתי אותה מה קרה מאיפה הילד, ולמה היא ניתקה איתי כל קשר, היא זינקה אליי חיבקה אותי אמרה לי דיי בועז אל תבקש רק קבל את זה כך בועז אני מתחננת אליך תניח לזה . היא בכתה על הכתף שלי חצי שעה שאול חצי שעה , ואני דחקתי בה ודחקתי, לא הנחתי לה עד שהיא סיפרה לי בדיוק מה קרה כאן במשרד, והוסיפה שאני לא אעז לעשות כלום. תניח את זה תעזוב , יש לנו ילד משותף אני לא רוצה ממנו מזונות לא רוצה שהילד שלי יגדל ו ידע שהוא תוצר של חיה, שהוא תוצר של אונס, תניח לי תניח לסיפור בבקשה . לא יכולתי לעשות הפלה ולהרוג את הילד שבי אפילו שהוא תוצר של אונס . אתה הרי מכיר אותי אחרי כל הדברים שעברנו בועז אני ואתה בעולם הזה לא היה סיכוי אחד בעולם שאני אפיל את הילד וארצח אותו. רק אל תרצח אותו, בכל זאת זה האבא של הילד, ואני לא רוצה שאביו ירצח לא משנה מה. בועז תבטיח, אחרת אשים קץ לחיי . " בועז עשה אתנחתא קלה ואחר המשיך כאילו רוצה לרוץ קדימה עם המילים השוטפות מפיו." במשך הזמן הבנתי עוד מספר דברים לגביך שאול, חבר שלי עבד כאן במתחם של הבניין החלפתי אותו מספר פעמים כשאני עושה עבודת בית על דרכיך, כשכל פעם שחזרתי הביתה לנעמי היא הביטה בי בעיניים ושתקה יותר ויותר במשך הזמן היא התרחקה ממני , לאחר מכן כל שלל שיחותינו נעלמו והם הסתכמו בשלום או היי. "בועז התנשם עמוקות והתיישב כאילו כל העולם על כתפיו השחומות הרזות. " לפני חודשיים כשקמתי כהרגלי מוקדם וניגשתי לסלון ראיתי אותה שוכבת על הספה עם דם על ידיה ומעטפה. "בועז ניגב את הדמעות מעיניו והמשיך." בקיצור שאול היא כתבה לי עליך שהיא לא שונאת אותך, שהיא רוצה שאני אטפל בילד אעבוד אלמד , רק לא אפגע בך והיות שהיא הבינה שאני נחוש ובדעתי להרוג אותך, היא התאבדה כי היא לא יכלה לספוג שיקרה לי משהו או שאשב בכלא. פשוט נמאסו עליה החיים שאול ,, אתה מבין ?!!! "בועז צעק כשהוא לא שולט בקולו. "אתה מבין מה גרמת?!". שאול לא הרגיש שהדמעות מציפות אותו רק לאחר שהוא התקשה בראיית בועז. הוא חש מחנק וליבו פשוט חשב להיעצר על כל מילה שבועז אמר. הוא רצה לחבק את בועז בחיבוק אבהי לומר לו שלא ידאג שהכל יהיה בסדר אך המילים נבלעו בלב ושום מילה לא יצאה מפיו.
"אני מבין שאול , "המשיך בועז..." שאני זה שגרמתי לה להתאבד , אני עם התשוקה שלי לנקום בך על האונס "כשאמר בועז את המילה "אונס" שאול הבין למה המשפט " אפשר לחתוך את האוויר בסכין" התכוון.
"שאול, חלק אחד ממני היה הורג אותך בדם קר, " אמר בועז " הרגתי בלבנון אנשים בלי חשבון, ותאמין לי שאול , אף אחד לא יודע שאני כאן, רק אתה ואני. "בועז הרהר רגע במשהו ואחר המשיך " אני אחוס על חייך שאול ."בועז שתק.
שאול לא האמין למזלו הטוב, לרגע אחד חשב שהנה היריה תבוא , ואולי אפילו לא ישמע את רעש האקדח שבועז יסחט את ההדק. הוא נשם עמוקות ואמר :" בועז אין לך מושג כמה אני מתבייש בעצמי ,אני רוצה להבטיח לך דבר אחד , אני אטפל בילד, אני אגדל אותו, אעניק לו הכל, אתן לו את כל העולם. וזאת לא הבטחה סתם, זה דבר שאני רוצה לעשות מהרגע שאמרת שיש לי ילד. בועז אני יודע שייקח המון זמן להיות לך ידיד, אני צריך אותך כדוד שלו, " פתאום שתק כאילו נזכר במשהו, ואז הוסיף ושאל:" אגב יש לו שם?". הוא הביט בבועז כמו טובע הנאחז בקש, מבקש מתחנן.
"תומר" זרק בועז לחלל האוויר, קוראים לו תומר".
שאול הביט בבועז ואמר:" בועז אתה בן אדם אמיץ וישר ואני מכבד אתך על זה."
בועז הסתכל בשאול במבט הססני , אחר ניגש אליו והתחיל לשחרר אותו מכבליו. שאול הרגיש יותר טוב וזרימת הדם חזרה אט אט לזרועותיו לכפות ידיו . שאול היסס לא ידע מה בדיוק לעשות באותו רגע מביך בו הקורבן משתחרר ועומד מול החוטף .כאילו דקות אחת של מעשה תגרום לחוטף לשנות את החלטתו. בועז עמד נשען עם ישבנו על שולחן הזכוכית, ושתק.
שאול אמר:" בועז יש לך תמונה של הילד?" היסוס קל נשמע בקולו. "כן " ענה בועז, ואחר הוציא תמונה והושיט אותה לשאול, שאול הושיט ידו לקחת את התמונה ואצבעו נגעה באמה של בועז , הוא הרגיש את עורו של בועז כאילו קירבה נולדה בו לבחור הזה האמיץ והכנה. הוא הביט בתמונה כאילו לא הייתה להם כרגע שום קירבה כל שהיא. הילד בן שנה ומשהו , שיער מתולתל עומד על הרצפה כשידו האחת אוחזת ביד שחומה , "כנראה של נעמי" הרהר בינו לבינו ,אין ספק. עיניו של הילד היו כחולות כמו של שאול, אך בעיניו היה מבט כמו שהיה לנעמי, עיניים נוצצות שובבות. "אני רואה את הדמיון בועז". אמר שאול.
"כן, גם אני שאול", ענה בועז.
"אתה לא תצטער בועז , אני אדאג לכל מחסורו, אני אסתדר עם הרשויות עם הכל,, תשאיר לי את הכל, יש לי קשרים בכל מקום. "אני מקווה לא להתאכזב שאול, כי לא תהייה מכאן דרך חזרה. עכשיו שאול בוא נצא מכאן אתה בא איתי ".שאול אפילו לא שאל, הוא הושיט את ידו להחזיר לבועז את המכתב , אחר היסס ושאל:" אפשר להשאיר את התמונה אצלי?" . "כן" ענה בועז בקצרה. שאול הכניס את התמונה לכיס החליפה מצד שמאל, קרוב ללב הרהר שאול, קרוב ללב. בועז הניח את האקדח על השולחן , ובזה שאול הרגיש כאילו נפתח ביניהם משהו חדש יותר נקי , האויר נהיה צלול יותר נקי יותר ,כמו חלון נפתח ורוח נעימה נקייה נכנסה לחדר, ושטפה את האוויר המלוכלך והעיפה אותו מהחלון. שאול ביקש מבועז ללכת לשירותים להסתדר, אחרי 15 דקות שאול יצא מרגיש הקלה פניו שטופות שיערו מסורק לאחור כאילו לא עבר כלום במשך השעה האחרונה.
הם יצאו מהמשרד , נכנסו למעלית וירדו למטה .בחניון שאול כיוון את בועז לרכב, הוא לחץ על השלט ומרצדס חדשה2008- C 63 AMG השמיעה צפצוף. שאול פתח לבועז את הדלת ואחר ניגש לצד השני של הרכב ונכנס.
"סע לצומת הירקונים לבית הקברות ירקון" שאול הבין, הוא שילב את הרכב להילוך, 457 כוחות סוס הצמידו את בועז לכסא . 20 דקות והם היו בכניסת בית העלמין, בועז כיון את שאול עד לחניה במרכז בית העלמין. "בוא נלך ברגל שאול" .שאול יצא מהרכב לאחר שכיבה אותו, וניגש עם בועז, הם הלכו כ-3 דקות , ושאול ראה קבר משיש גרניט שחור נוצץ דיי חדש. הוא התקרב להביט בכתב על הקבר "פה נחה נעמי בת אשר בת שמחה אשר הלכה מאיתנו בטרם עת" ומתחת היה רשום בגדול ובמודגש " עזה כמוות אהבה , קשה כשאול קנאה." כשמתחת ל"כשאול" היה קו מודגש.
שאול הרכין את ראשו. מנסה לתת להרגשה שלו מילים , אך לא הצליח לפרש אותה. הדמעות עלו בעיניו והוא בכה, הוא בכה על נעמי על תומר , על בועז. הוא נפל על ברכיו וגעה בבכי, כשידו האחת אוחזת בגרניט השחור והקר.
עברו עשר דקות ,שאול הסדיר את נשימותיו והתחיל אט אט להירגע. הוא קם כשלפתע ראה מעטפה מונחת על הגרניט. הוא חיפש את בועז במבטו, אך בועז נעלם, הוא הביט סביבו אך בועז כאילו בלעה אותו האדמה. הוא אחז במעטפה , אחר הוציא מכתב בעל שתי דפים. בדף הראשון היה רשום כל הפרטים של תומר , כתובת מספר ביטוח לאומי כולל כרטיס חיסונים. בדף השני היה כתוב :
" שאול, לפני שהיא התאבדה רגעים ספורים היא סיפרה לי שהיא רצתה לדבר איתך לומר לך שיש לך ילד, והיא קראה עליך בעיתונים , שכאיש עסקים השתנית לטובה כל השוק דיבר עליך טובות, חלקם לא ידעו האם לשייך את זה לאסטרטגיה חדשה, או שפשוט נהיית אדם טוב יותר . היא עיכלה את הדברים והבינה שאתה מתייסר, היא הבינה שכל התרומות שנתת לנשים במצוקה להקמת אגפים שונים בבתי- חולים לנפגעות אונס היו כסליחה וכפרה על מעשיך. היא הבינה, אני זה שלא הבנתי. אני לא יכול לסלוח לך , אולי זה לטובה . אולי עם הזמן אני אלמד להיות אדם טוב כמוך. אני צריך להכות על חטא אולי אחר כך אני אוכל להביט בעולם כמו שאתה עשית. ואולי נעמי שינתה בך משהו שהיה צריך להשתנות, יש לנו קו משותף וזה נעמי, בדרכה הנעימה והתמימות שלה היא ניצחה אותך ניצחה את האדישות שהייתה בך כלפי אחרים את האכזריות שנבנתה בך שנים על גבי שנים.
ראיתי בעיניים שלך טוב כמו שנעמי ראתה ,
אני לא אפרד ממך.
בועז.
נראה היה שהמילים נכתב במהירות, כנראה הוא רשם את זה שהסתדרתי במקלחת של המשרד, הרהר שאול. הוא פנה לכיוון רכבו , אור אדום התחיל לעלות ממזרח מקדים את הבוקר. ציוץ ציפורים התחיל להישמע אי שם בין ענפי העץ הקרוב. שאול הרגיש שאבן נגולה מליבו וניתנה לו הזדמנות לחיות , לחיות יותר טוב , עם כאב , אך עם תקווה שתומר יהיה לצידו .חיוך קל עלה על שפתיו ועיניו הוארו בניצוץ של תשוקה לחיים.
השעה הייתה 8 וחצי בבוקר יומיים לאחר מכן ,כשנשמעה דפיקה בדלת ביתו בסביון , העוזרת פתחה את הדלת , קולות עמומים , העוזרת שבה כשהיא אומרת לשאול שמישהי רוצה אותו. שאול הניח את העיתון בצד לקח לגימה קלה מהקפה , ופנה לדלת, אישה בגיל העמידה שיער גלי חלק שיבה זרקה בו עיניה חומות, אוחזת בידיה סמוך אל חזה ילד בן שנה שיער מתולתל, עיניים כחולות , נוצצות שובבות,,,,,,,,
סוף
