"אני לא מאמינה שהגיעה עוד מלחמה ואני עדיין לבד!
במלחמת המפרץ אני זוכרת את עצמי מנחמת את מחשבותי שוב ושוב שלא נורא, במלחמה הבאה אני אהיה כבר נשואה ויהיה לי את מי לחבק חוץ מהמסכה , והנה מלחמה חדשה ואני באותו מצב.
כאילו לא עברו כמה שנים טובות מאז שנחת טיל סקאד על הבית שלי, עדיף שתיפול עליי פצצה עכשיו.
הנפגעים הסמויים בכל המצב הזה הם כל מי שנאלצים לצאת לדייטים בבתי קפה.
ז"א, אני , אתם וכל מי שאין טבעת על ידו.
האמת המרה היא שאנחנו מחרפים את נפשנו על קידוש השם.
לכל הזוגות החוקיים יש תמיד את הברירה להשאר בבית ולעשות ילדים או ספגטי או ק'וצי מוצ'י זה לזה.
לנו אין ברירה לעזאזל!
מי חשב שלשבת בבית קפה יהפוך לשאלה של חיים ומוות?
אני חושבת שצריך לחלק שכפ"צים ואקדחים לכל אוכלסיית הרווקים בארץ.
אנחנו על קו התפר!
אנחנו נוגעים בסכנה!
אנחנו קו החזית!!!
בגלל זה החלטתי.
אני מקיימת מעכשיו את הפגישות העיוורות שלי בבית.
לא אכפת לי שזה מסוכן להזמין בחור שאני לא מכירה אליי הביתה יותר מסוכן לצאת לשתות קפה בת"א. סליחה , יש גבול למה שאני מוכנה לסכן גם במחיר מציאת אהבת אמת. יש החולקים עליי ואומרים שעדיף למות צעירה ויפה מאשר זקנה גלמודה, טוב , זו גם תפיסת עולם אני משערת.
אז הגיעו אליי כמה בחורים הביתה.
לא, לא בבת אחת. אחד אחד.
זה לא היה משהו, אבל לפחות לא הייתי צריכה לנעול עקבים. כמעט התפתתי לפתוח להם בטרנינג אבל בסוף המוח חזר לתפקד.
הבחור הראשון היה דווקא בסדר וידע מתי ללכת , את הבחור השני הייתי ממש צריכה לגרש ובמקרה של השלישי ממש אכלתי אותה.
כ"כ אכלתי אותה עד שלא יכולתי להישאר איתו דקה נוספת בבית והצעתי לו לצאת לבית קפה מתוך מטרה לקצר את העינוי ככל שניתן ולו גם במחיר חיי.
"עכשיו?" שאל הבחור. "לבית קפה ???? נורא מאוחר!!" (השעה הייתה 20:30 בערב!) אני לא יודעת אם זה בגלל שהוא פחד למות או פחד להוציא כסף אבל הייתי ממש ממש צריכה לגרור אותו החוצה.
כשהגענו לבית קפה הלחץ גבר.
היה מאבטח (בטח), עולה חדש מרוסיה בן 50 שנראה אפילו יותר אומלל ממני.
תשמח!! רציתי לצרוח, לפחות אין לך בליינד דייט אבל התאפקתי.
הבחור שאיתי היה עצבני.
הוא הסתכל לצדדים רוב הזמן וביקש לשבת בפנים, כמה שיותר עמוק, ליד השירותים. מקום נחמד.
הצגתי גם בפניו את התיאוריה שעדיף לו למות עכשיו מאשר להזדקן לבד אבל הוא היה יותר מדיי מפוחד בשביל לקלוט את החוכמה שמסתתרת מאחוריי המילים שלי.
החלטתי להזמין מנה כפולה של קצפת.
אוכל תמיד עושה לי מצב רוח טוב. הבחור אמר שהוא לא רעב, אני אמרתי שכדאי שירגע כי לפני שעה בערך היה פיגוע באיזה מקום ובדרך כלל יש הפוגה של לפחות שעה וחצי. חוץ מזה המחבל יתפוצץ בכניסה או במרכז המסעדה , מקסימום נחטוף קצת רסיסים ונהיה קצת בביה"ח, אולי נכיר איזה מתמחה במקרה שלי ואחות סקסית במקרה שלו, הנה מי אמר שאי אפשר למצוא משהו טוב בסיטואציות קשות? הבחור שלי נתן קפיצה ונעלם פתאום בשירותים.
הסתובבתי אחורה וראיתי בחור צעיר בעל חזות מזרחית ומעיל נפוח שנכנס לבית הקפה.
הוא הסתכל לצדדים במהירות ואח"כ לכיוון השולחן שלי.
חבל שלא ברחתי בעקבות הבחור לשירותים, מרוב האומץ שהחצנתי בפניי הרכיכה שבשירותים התאבנתי לגמרי אני הולכת למות איזה קטע!!!!
עברו כמה שניות אבל לא שמעתי שום פיצוץ. הבטתי שוב.
הבחור עם המעיל הצטרף לאחד השולחנות וחיבק מישהי.
מה הוא אשם שהוא צעיר ושזוף?? בגלל זה לחשוב שהוא מחבל?? בגלל זה לא מגיעה לו אהבה???
קראתי לרכיכה הפחדנית שהתחבא בשירותים ונזפתי בו.
"תתבייש !!! אולי תפתח כבר אישיות??!!!"
הקצפת הגיעה. שכנעתי את הבחור להזמין קפה. הוא הזמין בירה.
נראה שהוא קצת נרגע, התחלנו לדבר.
היו לו עיניים כחולות דיי יפות וכתפיים צרות מדיי. מתברר שהוא מהנדס או מדען חלל או בכלל מנתח מוח. לא זוכרת.
הקצפת הייתה קצת חמוצה וזה קצת עיצבן אותי. פתאום האור כבה.
צרחתי, לעזאזל , צרחתי.
"יומלדת" .
הייתה למישהו יום הולדת!!! והמלצרים המפגרים הסתומים יצאו מפזזים בתופים ובמחולות עם עוגה ונרות דולקים.
איזה טמטום.
ככה להבהיל אנשים בזמן מלחמה??? למה???
אחריי חצי שעה החלטתי לסגור את הערב הבחור הזמין עוד בירה, יופי.
עכשיו אני תקועה עוד רבע שעה . אחד המלצרים התחכך בי כשעבר לידי, קפצתי, שוב.
די כבר עם זה!! המקום הזה צפוף מדיי.
ממש חלום של כל שהיד ג'וניור.
באמת למה לא מפזרים קצת את השולחנות?? כל האנשים בבית קפה נראו עצבנים משהו , אכלו ושתו נורא מהר.
"את לא רגועה" אמר מי שישב מולי .
פתאום היה בא לי נורא להרוג אותו, סתם בשביל לשחרר קצת אנרגיה.
גם ככה אף אחת לא תתחתן איתו והוא ימצא את עצמו בוהה בפוסטר ישן של ברוק שילדס תוהה כיצד חלפו ימיו.
אני בסך הכל עושה לו טובה.
"הזמנתם חשבון?" שאלה מלצרית שהגיחה משום מקום וגרמה לעוד קפיצה מיותרת של שנינו.
יצאנו החוצה בהקלה ונשמנו אוויר צח.
חבל שלא ראינו את המדרגות ביציאה...
עכשיו יש לו קרע בגיד ולי יש שן שבורה...
נהדר!!! פשוט נהדר! "
הזכויות שמורות לאלמונית, שיפוצים למניהם ועריכה שמורים להדר מיליס.
