עיר הקודש

בהתחלה הייתי צוחק עליהם שלא לאמר מרחם אפילו...
הבילוי האולטמטיבי שלהם היה לשבת עם איזו גיטרה ולעשן משהו.....ואני לא מתכוון למקטרת שלום.
כנראה שבעיר הקדושה הזו אין הרבה מה לעשות הרהרתי לעצמי
זה היה בתקופה שקטה יותר מהיום ולו למראית עין..
הייתי פוסע במורד המדרחוב ופשוט נתקל בבליל של שפות ובשאר טיפוסים משונים..
עם הזמן פיתחתי טכניקה משלי והתחלתי לזהות מי הוא מי.....
הכי קל היה לזהות את הבחורות המקומיות,היו להן תמיד טבעות מכסף גדולות על האצבעות....
והיה להן חיספוס כזה שהצחיק אותי תמיד מחדש...
עם הזמן גם סיגלתי לי כמה מילים המיוחדות רק למקום הזה...
תמיד הפליא אותי הניגוד בין הארשת הקדושה של המקום הזה לבין ההשתובבויות שלי ושל שאר מכריי ..
לפעמים הרגשתי שרק הקיר הזה שכבר ראה הכל עומד משתאה לנוכח הניגוד הזה...
זכורה לי פעם שחזרתי מאיזה פאב ברחוב שמואל הנגיד עם איזו מקומית בשעת בוקר מוקדמת או שעת לילה מאוחרת לביתה ששכן לו במעין מדרון שמשקיף על עמק קטן וירוק....
הכל היה עטוף בערפל סמיך סמיך ....ממש התבקש לשלוח יד ולשחק איתו.....עם הערפל..
זה היה מאותם זיונים שהדבר האחרון שבא לך לעשות זה סתם להירדם ...
יצאתי למרפסת והרגשתי כאילו ואני באיזה סרט של אנגופולוס.....
טוב כנראה שהחומר היה טוב במיוחד.....
במיוחד אהבתי להתהלך אז בסימטאות ובמבוכים בעיר העתיקה............
תמיד נלוותי לאיזו קבוצת תיירים ועשיתי את עצמי כאילו ואני מבין את שפת המדריך.......
עניין אותי לחוש או לראות את המקום הזה דרך העיניים שלהם
רק שהם עצרו באיזו חומוסייה או משהו הרגישו שאני מקומי....טוב בעצם גם שהתמקחתי על מחירי הבגדים....
באחת המסעות שלי לחלק העתיק של העיר הזו נתקלתי באיזו גברת משוויץ.......
היא שאלה אותי שאלות על הארץ שלנו ועל העיר הזו..
אני דיקלמתי לה את כל הדקלומים ששמעתי מהמדריכים והוספתי גם פרשנות משלי...
לא אשכח איך ישבנו ככה על החומות משקיפים על השקיעה וממש הרגשת כאילו ואתה שחקן באיזו הצגה.....ויש מישהו שם למעלה שדואג לתפאורה
ששלחתי ידיים לכיוון השמלה והרגליים שלה כמעט והרגשתי צורך לבקש סליחה על חילול הקדושה של המקום הזה
רק עם היה בה ים זה היה מושלם