שִׁיר לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה

שִׁיר לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה / יהושע רוזנברג

יוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ

וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ

וּמֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה

מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה.

אִם יֵשׁ אַחֲרִית - תִּקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת,

בָּא אֱלוּל לִתְקוּפַת הַשָּׁנָה

לָתֵת אַחֲרִית וְתִקְוָה לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת.

יוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ, שָׁנָה עַל שָׁנָה חַגִּים יִנְקֹפוּ

וּמֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף

לֹא יִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ לֹא יַעֲמֹד.

יֵשׁ אֲשֶׁר טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ

וְיֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר מַרְאֵיהֶן רַע בַּתְּחִלָּה   

וּמֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית הַדְּבָרִים יְגֵעִים

וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ: "תִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִיא".

יוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ

וְקַיִץ וָחֹרֶף כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם,

וְזֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם

טוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ,

וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ וּמָתוֹק הָאוֹר

וּבְצֵאת הַשָּׁנָה תֶּאֱסֹף אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה

וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' עַל אֲשֶׁר נָתַן לָךְ.

יוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ

עַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת

וּבְצֵאת הַשָּׁנָה - עֵת צֵאת הַקֵּץ לְיָמִים

וּפָרַח כָּרֹאשׁ מִשְׁפָּט עַל תַּלְמֵי שָׂדָי

וְלִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה

פֶּתַח בְּרֹאשׁ דֶּרֶךְ הַר גָּבֹהַּ וְתָלוּל

תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ עָלַי.