סיפורים
חבורת הקסם
אחד מהם היה חובב ספרות ופוליטיקה,גדל ללא דמות אב שאיבד במלחמה באיטליה.
השני לעומת זאת היה חובב צילום ואהב להאזין לתקליטי ג'אז,הוא היה ביישן ופגיע ובעל אגו קטן בייותר.
השלישי היה בן לאמא מורה שערכה הסבה ללימודי קולנוע ולאב שהיה פרופסור בכיר לגנטיקה.
הרביעי בחבורה המופלאה הזו למד אדריכלות למרות שבבית הוריו הייתה בריכת שחייה פרטית וענקית ואסופה של מכוניות ספורט שהוא " נאלץ" רק לבחור באיזו מכונית להתמזמז בערב.
והמיוחד מכולם גדל בבית של אוהבי מוסיקה קלאסית, הוא סבל בהמשך מהתקפי סכיזופרנייה והיה בולע כדורי הזיות כמו שאני שותה דקסמול ביום חורפי.
הם הכירו במכללה לאמנות ואדריכלות ויצרו שירים שגרמו למליוני זוגות ברחבי תבל להזדיין לצלילם המהפנט.
אני אוהב במיוחד את השיר שבו אנשי האולפן צוחקים צחוק משוחרר ומטורף משהו,זהו שיר מיוחד באלבום שעוסק כולו ברדיפה הבלתי אפשרית של בני האנוש אחרי כסף ובמיוחד אחרי הזמן שהולך ואוזל וכמה עלוב הוא הקיום האנושי בתוך החלל האינסופי.
קצת מוזר שלא לאמר משעשע שדווקא מערים כמו קיימבריד'ג או בירמינגהם שמשוייך להם קור וניכור גדלו חברי הלהקה הזו.
בימי העשרה שלי הרגשתי מיוחד שישבתי עם בקבוק אלכוהול זול ושרוואל סגול בחדר הקטן שלי לצד נערה ארוכת שיער ועישנו נובלס או גילגלנו סיגרייה בידיים רועדות והרגשנו שהשירים פשוט נכתבים עבורנו.
הם לעומתי השתמשו יותר בסמים מרחיבי תודעה שגורמים לך לחרוג מהמקובל וליצור דברים שונים וטוב שכך אכן היה ולעזעזל המוסריות והצביעות.
האחרון ביניהם לקח את הקטע רחוק במיוחד, הוא סבל מהתקפי חרדה והגיל לעשות שנעל את חברתו במשך שלושה ימים והאכיל את המסכנה ביסקוויטים שנדחפו בחריץ הדלת.
בכל אלבום שהם הוציאו היה משהו חדשני ומיוחד רק לו.
שלא נדבר שכל אלבום עוצב ביד אומן ולכל כרזה שהם הוציאו הייתה משמעות ועניין משלה.
ארחד האלבומים המיוחדים שלהם לפחות בעיניי :"אומה גומא"(סקס בסלנג של הסטודנטים בקיימבריד'ג) תקליט שהיווה מעין פריצת דרך בדרכם עם מינימליזם מודרני בשילוב של אוונגארד אירופאי.
.במשך הזמן עקב ההצלחה חסרת התקדים שלהם בשמי הרוק העולמי הם רכשו רכוש וממון רב, אני אהבתי במיוחד את המחווה של חבר מתוכם שכמו ולהכעיס רכש לעצמו מכונית מיני מיינור קטנטנה וכמו הניף אצבע משולשת לשאר חבריו שרכשו חוות וסוסים בהון עתק.
" הצד האפל של הירח"
איזה שם נפלא ליצירה האלמותית הזו, יש שם קטעים שאני לא משוכנע אם הגיטרה היא אכן גיטרת באס או מתופף שמתופף על תוף.
אין על נסיעה בכביש פתוח אחרי שלגמת משקה או שניים ורק הרוח מפריעה במעט למוזיקה הנפלאה הזו לחדור לראש והאימרה שאם שותים לא נוהגים.
זה שיר ענק שמתחיל באיטיות הססנית וגולש ליצירה הרמונית שזמרת רקע עם קול מיוחד ועמוק נשמעת ברקע מרחוק .
אני ממש ממליץ לכל אחד שקורא את הקטע הזה לשמוע את השיר הזה ,להאזין באמת למילותיו ולהעריך אותו במידה הראוייה.
כמובן שעדיף בתחילה להאזין לו בחשיכה מוחלטת,לעצום העיניים ופשוט לתת למחשבות לעוף רחוק רחוק, אולי אחרי ששומעים את זה עשרות פעמים ניתן גם להינות ממנו בזוג.
קצת מעניין שגם החבורה הקסומה האחרת של הפופ הגיעה מבריטניה.למרות שאלו שעליהם אני כותב כעת הם המועדפים שלי.
אפילו את היצירה המופלאה של אורוול:"חוות החיות" הם ניצלו לייצר אלבום שיצא כנגד המימסד הבריטי באמצע שנות השבעים שהפנה עורף לסוציאליזם השמרני ונהפך להיות מעט קפיטליסטי.
לפי הדימוי שלהם החזירים שלטו בעמדות המפתח, הכלבים נאלצו לטפס בעקשנות בסולם המעמדות ואילו עדת הכבשים היוותה כלי משחק בין שניהם.
לפעמים האנושות זקוקה למעט מזל
זה בדיוק מה שהתרחש בסוף שנות השבעים כשרואה החשבון שלהם נכשל בעסקאות ספקולנטיות והחברים נאלצו להפשיל שרוולים ולצאת לעבוד במקום להמשיך ללגום מרטיני לחופי הים התיכון .
מכאן נוצרה היצירה הפסיכודלית:"החומה"
הקונספט העיקרי גרס שככל שהאדם עובר קשיים ומכשולים נוספת לו עוד לבנה לחומת ההגנה שלו והוא כביכול מתחסן ומתחשל.
אבל בעצם פה התחילה הצלילה שלהם מטה,חלקם התברגנו והעדיפו את חיי המנעמים שטופי השמש על סיפון יאכטות ביוון או ברודוס מוקפים בנשים יפהפיות שנענו לכל גחמה שלהם.
שני מוסיקאי בלוז:
פינק אנדרסון ופלויד קאונסל היוו השראה לשם :
" פינק פלויד"
להקה שאני חייב לה הרבה שעיצבה אותי בגיל העשרה טרום גיוס ליוותה אותי במסעותיי עם דודתי( סתם סתם בטירונות)
ובעיקר ברגעים שרציתי לעוף עם הדמיון הרחק מהביצה הקטנה שלנו כאן שטופת הזמרים סוג ז.
