מה אתה כותב

"מה אתה כותב?" שאלה. "כלום" ענה כשמבטו נעוץ בדף הנייר המונח מולו,וחשב כיצד יסביר לה, שהוא מנסה לשחזר את חליפת יום ההולדת מתוך צעידתו המתמשכת. "אני רוצה לראות מה אתה כותב" אמרה, קמה מהמיטה, נגשה אל החלון ופתחה אותו לרווחה, "איך אתה מסוגל לכתוב בחושך הזה?". קרניי השמש שטפו את החדר, ואת גופה הערום, דבר לא הסגיר את הסופה ששאגה בלילה, מלבד כמה שלוליות, בשביל העפר שבכניסה לבית. היא נגשה אליו, ונעמדה מאחוריו כשהוא ישוב אל שולחן הכתיבה "תראה לי מה אתה כותב". הוא הפך את הדף "אני לא יכול כרגע" אמר "אבל אני אראה לך". "אתה תמיד אומר ככה" אמרה, חזרה למיטה ונשכבה על צידה, כשגבה מופנה אליו. הוא לא הפנה את מבטו אליה, הפך את הדף בחזרה ובחן אותו.

כבר כמה שעות הוא יושב כך ומתבונן בדף, לרגע לא הסיר את עיניו ממנו מתוך ידיעה שאם יעשה כך, יהיה זה כהודאה בהסכמתו עם תוכן הדברים, והוא יאלץ לחתום בשולי הדף את שמו בראשי תיבות. 

"קניתי לך תמצית זרעי אשכוליות" אמרה "זה טוב לכיב הקיבה שלך". "נניח" ענה וחייך "אבל כבר שתיתי חליטת פירות יער, שנקטפו עם שחר, כשעוד טיפות הטל נצצו עליהם". "לעזאזל" צעקה, הסתובבה אליו, אחזה את הכרית שתחת ראשה וזרקה אותה עליו. הכרית פגעה בראשו, אך הוא לא זז, מבטו עדיין היה נעוץ בדף. "אתה מעצבן אותי כשאתה ציני" "כן" מלמל וחשב כיצד לא יהיה ציני, הרי מה תעזור לו כעת תמצית זרעי אשכוליות, כשהחליט לוותר. "מה כן?" התעצבנה "אתה מקשיב לי בכלל?" "כן" "אוף, אתה כבר לא אוהב אותי. מה אני עושה איתך?" "באמת מה את עושה איתי?" "אני עדיין לא יודעת, אולי בגלל שיש לך ראש כזה מופרע" שתקה לרגע, קמה מהמטה, לבשה גופיה הגדולה עלייה בכמה מידות ואמרה  "טוב אני הולכת למטבח להכין לנו ארוחת בוקר, מה אתה שותה? קפה או נס קפה?" "תה" ענה "אחד סוכר, וכשאת בוחשת, תזכרי שמסלול חיי נע הפוך לתנועת הכפית" "מופרע" אמרה ויצאה מהחדר. הוא המשיך להתבונן בדף עוד כמה רגעים, קיפל אותו לשניים והכניס אותו אל תוך מעטפה. העביר את לשונו על שולייה, חשב כמה הוא אוהב את טעם הדבק וסגר אותה. פתח את המגרה התחתונה, והניח אותה בתוכה לצד צרור מכתבים שכבר כתב בעבר.