והנה ברי וידוע לנו ברבין כי ההוא המתקרא דריידל היה קשה ביחסו לבני האדם אך רך ורחום כלפי בעלי החיים, העצים והציפורים שהיו במחיצתו. ואף לקיים מצוות שילוח הקן סירב כי לא רצה לגדל הגוזלים במקום זר להם ללא אם רחמניה שתסוכך עליהם בכנפיה כפי שנאמר "כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף" אלא שנשר הוא חיה דורסת ודריידל מיודענו אהב חיות קטנות ומצ'וקמקות אשר היו מנעימות בשירה ובזמרה ומנעימות את יומו לעת קרא ושנה במסכת ביצה או במסכת ברכות במרפסת ביתו.
וגינה גדולה מאוד התקיימה בחצר הישיבה. שבניין סובבה. הייתה זו גינה שחלקה פרא וחלקה מעובד. חלקה הפרא היה סבוך ומוגן בגדר ואך דריידל יכל להסתובב שם כאוות נפשו או עם תלמידיו המקורבים. לשבת על יד שולחן הבאמבא"ק ולשנות פרק במסכת ביכורין או להתפלפל בחידושי הרב דושינסקיא עליו השלום.
והנה תכפו העיתים והגינה ישבה באין מחריד ובאין עוקר מצד הקבלנים הארורין תאבי השלמונים והג'ובות ועורבני ושחרור קבעו בה את מקומם ושיחי ההדס והקיסוסית נסתבכו בעצי התירזה ופרפור עקוד ועלווית מצויה נסתכסך עם עורב הקאק ושישו ושמחו וביצים כחולות ואדומות בוקעות כפטריות אחרי הגשם וכביצים הרוחשות לשקשוקי"ן ולכוס"א מחאחש"י של אחינו בני עדות המזרח וציוץ הגוזלים נשמע באין מחריד משולב היטב עם תפילת מנחה של עולי הימים בחורי הישיבה ועם ניגון "תנו רבנן" של דריידל על מרפסת ביתו והכנרית יז'וויקה מצייצת בחיבה.
ולא שלא היו נסיונות פיתוי מצד כרישי ממון ולוויתני נדל"ן למען שכנע את דריידל למכרו את הקרקע השווה הון תועפות. אלא שהליטבק העיקש הזה נתעקש עמם כרבי חנניה בן עקשיא ולא אבה למכור את שמורת הטבע בעבור שום הון שבעולם ולעומת קיר עיקש זה, לא יכלו לו לעולמים. "עם עיקש תתעקש" אך כאמור, לא יכלו לגבורתו של דריידל שהגיע זה מכבר לגבורות והיה בקיא באמנות הגבורה והמכות עוד מימיו בעיירה שבמזרח אירופה.
והנה עבר ברחוב אחד יהודי סתם בעל שפם. מחזיק צידנית קטנה (פיצית) בידו וההוא היה ער"ס כבד רחמנא ליצלן, בעל כובע מלכות והדר משל חסידות באקינגהע"ם. ספק נרקומן ספק אינדינ"ע ג'אנ"ס שהיה חוקר ארצות תבל ומשדד אוצרותיה של אינדי"ה. והנה הייתה זו שעת לילה מאוחרת והלבנה הייתה במילואה והאירה על הצידנית. אך הנה בקעה קרן אור כחולה ובעקבותיה מכונית משטרה עם סירנה וההוא גברא נבהל וזרק את הצידנית מעל הגדר של ישיבת הרב ירחמיאל אל הגינה ונמלט על נפשו כשהוא מתנשם חזור והתנשם מחמת המאמץ. והנה קרבו אליו הבלשים והשוטרים והוא הוציא עליהם אקדוח והחל לירות בכיוונם. והם כיוונו לעומתו וירו ופגעו והוליכו אותו אל בית עולמו כפי שנאמר בערבית עירקית "יא ראב אל עלאמין!" ולא נודע סודו.
והנה נפתחה הצידנית לאור הלבנה וממנה יצאה ביצה אחת בצבע אפור. והנה נשמעו צעדים ודריידל שנטרדה שנתו מחמת הדו קרב. נכנס אל הגינה. ראה את הצידנית והביצה היתומה כאסופי בשוק מכה ומדינה ונצטער עד מאוד. והנה מצא כיסא. עלה על ענף נמוך של עץ התירזה וראה שם קן של עלווית מצויה והיא מדגרת על ביציה. והנה ההיא ישנה ונמה את שנתה וההוא טמן את הביצה האפורה יחדיו עם שתי הביצים הנותרות שהיו בצבע חום. ושמח אל ליבו ולחש לציפורת:
"א ינגלע פוגל. תמשיכי לישון ולשמור על הביצים!"
והנה בקעו הביצה האפורה ראשונה וראש מצויץ ומכוער בקע והחל מביט סביב עד אשר בקע לגמרי מקליפתו והחל מצווח "צרררר צררר צרר צררר" כאותו מכשיר טלפון פלאי והקול היה רם והשכנים חשבו לרגע שהטלפון אצלם בבית מצלצל. והנה אותו גוזל היה ערמומי נורא ואיום וראה את שתי הביצים החומות כביצי חמין וזרק אותם מן העץ אל הקרקע ושיחת אותם לשוא. ואחרי כן באה העלווית וראתה כי גוזל אחד בקע ואילו שניים הלכו לעולמים ושמחה קצת ונצטערה קצת. והנה האכילה הגוזל בתולעים זערערות והביאה לו פתותי לחם ממטבח הישיבה של גבין ופינקה אותו ושרה לו. והנה גדל הנער והפך לערמומי אף יותר מן העורב הלקחן ונתגדל לציפור צבעונית אדומה ירוקה עם ציצת שיער על קודקודה ועם צוואר ארוך. ציפור שלא נראה כמוה בגינת דריידל העלומה. והנה השמיעה את הצררר צררר והייתה מעופפת ומרחיקה לכת ברחבי העיר הגדולה. ואף הייתה מעיזה פניה. עפה אל חנויות הירקות וגונבת מן הערימות חתיכת מלפפון או עגבניה לאזלת ידם של הירקנים. והם פונים אל דריידל ודריידל מבטל את טיעוניהם. משלם להם דמי שתיקה וממשיך לשמוע את קולה של הציפור
והנה יום אחד עבר ברחוב הסמוך למקום אדם אלמוני כנראה מאיי ניו זיעלנענ"ד מלאי העשן והערפל אשר נתקבצו בה יחדיו למלחמה עם הקיווי והשכווי והאמו והאם אמו והנה שמע את קול הציפור בוקע מן החרכים שנאמר "משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים" והנה נתכוון לכרות אזניו והציץ בגדר וראה את יפעת הציפור הצרר צררר במלוא הדרה ונפעם אל ליבו:
"זו קוקיה ניו זילנדית! חי העולמים!"
והנה רץ מהר ועלה במדרגות אל דירתו של דריידל ואשתו ציפקה פתחה לו ודריידל מופיע בחלוק אטלס ושואל למבוקשו:
"אני חוקר הטבע צ'רלי מיטשל וזה לגבי הציפור" הוא אמר בשפת בריטניה
"איזה ציפור?" השיב דריידל באותה שפה- קצת יותר רצוצה "אתה רוצה כנרית? לך לחנות של מנחם אלטשולר ותקנה לך ב120 שקל!"
"אני מדבר על הציפור המיוחדת אצלך בגינה. הקוקיה הניו זילנדית!" הציפור האדומה הירוקה!" המהם צ'רלי
"נו, ומה היא שונה מהציפורים בגינה? יש לנו עורבים, שכווי, תרנגויילס ועוד כמה ציפק'ס!"
"זו ציפור נדירה שנכחדה מן העולם. חשבנו שהיא נעלמה לגמרי והנה היא מופיעה פה בתל אביב. מתי ראית אותה?" שאל את דריידל
"לפני שנה, מישהו זרק כאן צידנית עם ביצה. זה היה עבריין שהמשטרה הרגה אחר כך. ומהביצה בקע האפרוח, או הקוקיה איך שאתה קורא לזה..."
"אהא!"אמר צ'רלי והמהם לתוך שפמו "זה העבריין אנטולי קונסטנטינוב מהמאפיה הרוסית! הוא היה מבריח חיות נדירות ! הוא חיסל את המין של הכנרית הנכרית שהיה קיים בניו זילנד כבר מאות שנים!"
"באבוד רשעים רינה!" מחא דריידל כף. וציפקה אשתו נדרכה
"תן לי את הציפור! אתה תתרום למדינת ניו זילנד!"
"מה שנכנס לגינה לא יוצא ממנה!" התעקש דריידל "חסייר לך שמשהו יזוז משם! אני אתבע את מדינת ניו זילנד ואת מדינת אוסטרליה ואת אינדונזיה! מה זה משנה אם הציפור הזאת תחיה בניו זילנד או כאן בתל אביב. בגינה שלי יש את כל התנאים שבעולם. גם ג'ונגל גם יער וגם שטטיל!"
צ'רלי דיבר עם דריידל עוד קצת והציע לו לתרומה נכבדה לישיבה ועוד ועוד. הוא קצת השתכנע, אך מוחו השועלי - הדריידלאי שחושל בבתי המדרשות של ברלין ומרשלקובקסה לא נרגע יתר על המידה”.
"משהו כאן קצת מוזר" אמרה ציפקה "נשמע קצת אחרת .”
"כעת נעניק אות תרומת הכבוד לדריידל אשר הציל את אחד מסמלי הטבע של ניו זילנד- ציפור הקוקיה הניו זילנדית!"
דריידל עמד באולם קבלות הפנים במלון רמאדה בחדר התנוסס דגל גדול אדום וצהוב, דריידל עצמו היה עטור בסרט וענוד מדליה כאחד ממצביאי רומי אשר כבשו את איי בריטני"ע וכנשיא אסאד הבן שלא נלחם באף מלחמה ובכל זאת היה מלא סמלי סמלים. לידו עמדה הציפור בכלוב. קצת מבויישת, הוא הסתכל עליה במבט של צער. לידו עמד גערשן שליווה אותו. תריסר אנשים עמדו לידם והתלחשו ביניהם
דריידל הביט בדגל חזור והבט, אחר כך הוציא דף והביט בו בעיון רב ומיד מיד נצטרח לאמור:
"הלא זה דגל איי קושטלבשט"א! ויי זמיר ! יא נוכלים כולכם. תעבדו על מישהו אחר! אני דריידל יודע יותר ממה שאתם חושבים! אני לא טטאלה! זה לא דגל ניו זילנד זה דגל מדינת השודדים!”
גערשן נעלם ביד פלא. מיד נשלף אקדח מול דריידל בידו של צ'רלי שאמר בלחש של זאב:
"אני לא צ'רלי! אני האח של אנטולי קונסטנטינוב! ולדימיטרי ! סוף סוף מצאנו את הציפור ששווה הון. עכשיו נמכור אותה ונרוויח הון! ואתה – אני אחסל אותך!”
"תגיד למחסל שהוא יחוסל?! אתה מעליב אותי! אני יחסייל אותך יא דרעק!” צווח דריידל
לרגע כבו האורות, יד אלמונית, אולי יד סיסרא אולי יד שמשון בפלישתים או שמא ידו של גערשן, אבל, כששוב נדלק האור, צווחה הקוקיה והנה הופיעו עשרים שוטרים ואחד מהם שהיה איש לבוש אזרחית. מכובד למראה, צעד אל עבר ולדימירי, אוחז אקדח:
"אני צ'רלי הנטינגטון. מהמשרד להגנת הסביבה הני זילנדי – אתם עצורים באדיבות משטרת ישראל!”
הנוכלים נכנעו והניחו את נשקם. במהלך הכניעה קרב ולדימיטרי והזיז את סוגר הכלוב. הקוקיה ניצלה את ההזדמנות. ברחה מן הכלוב ועפה מעל ראשי כולם כשהיא מפציצה אותם בצרחות צרררררר צררררררר ומפגיזה את ראשו של הנוכל ולדימיטרי בלשלשת ירוקה.
"החלון! החלון!" צווח צ'רלי הנטינגטון ורצה לסגור אותו, אך איחרה את המועד. הציפור כבר עפה באוויר הפתוח. בדרכה אל הים התיכון לחפש לה ארץ אחרת.
