ימי התום

 אני עדיין מתגעגע לאותם ימים נטולי דאגה ושטופי שמש של ילדותי.
אני נזכר בעבודה הראשונה שלי שדודתי סידרה לי לאחר שהעניקה מחסדייה להארי אחראי הבריכה השכונתית בניוארק ניו ג'רזי,זו עבודה לא הכי קלה שבעולם לילד צעיר אבל ללא ספק עבודה מענגת ורטובה.
הייתי אחראי על עגלת השתייה מין כלוב נירוסטה ענקי שמתגלגל על גלגלי גומי וחורץ פסים בשבילי הדשא המצהיב שמובילים לעמדת השיזוף.
המשקה הפופולארי באותם הימים היה בעיקר סודה מבעבעת שאולי עקב הבועות שמתפרצות מלוע הבקבוק גרם ללקוחות קשיי היום של השכונה שלי לשכוח מעט מטרדות היום יום.
הייתה את בטי הספרית בעלת הקול המאנפף והשמלות הקייציות האלו שדמו לוילון ישן .
היה את ריק הרפד שתמיד דאג לשחזר ספות ישנות ויש הטוענים שלנשים נאות הוא תיקן תמורת דמי עלות בלבד.
אני הכי אהבתי את צ'ארלי שתמיד בא עם הגופייה הלבנה שלו שהבליטה את הכרס המשתפלת שלו,היו לו עיניים טובות כאלו וזה לא בגלל שהוא "תישר" אותי או משהו בסגנון הזה.
הוא אהב לשתות ווילד טארקי עם 2 קוביות קרח ולנשנש טוגנים עם רוטב עגבנית פיקנטי.
למרות המראה הלא הכי מצודד שלו צ'ארלי שלנו תמיד היה מוקף בנשים ,נשים שהיית רואה תלויות בעיקר על לוחות שנה במוסכים או במכבסות וגורמות לך לחטוא במחשבות אסורות עבור ילד קתולי שכמותי.
עם הוותק שצברתי בחופשות הקיץ הוא סמך עליי יותר ויותר והרגשתי קרוב אליו מאי פעם,זכורה לי אותה פעם מיוחדת שהוא נתן בי את אותו מבט מפורסם שלו וניפנף לעברי בצרור מפתחות ובקול בריטון פנה אליי:
"ילד,גלגל לכאן את הגרוטאה שלי,היא חונה ממול אצל הספר וכדאי שזה יהיה מהר"
ואילו אני שלמעט כמה סיבובים שערכתי עם החברה בערבים על מכוניות גנובות לא הכי ידעתי לנהוגכ באמת בתנועה סואנת בלעתי את הרוק ועניתי בביטחון של עמיר פרץ טרום מלחמת לבנון:
"צ'ארלי כמה דקות והמכונית תהיה כאן לרשותך"
רגליי בקושי נשאו אותי למרות שזה היה מרחק כמה גושי בטון , בכל זאת לנהוג במכונית של צ'ארלי זה לא דבר שבשגרה.
המפתחות בקושי מצאו את דרכן לחריץ המנעול אבל עם קצת נחישות והתמדה הצלחתי איכשהוא להתגבר על החשש ועל ההתרגשות שאחזה בי.
למרות שהבריכה הייתה במרחק של מייל וחצי אני נשבע שהרגשתי מלך העולם באותם חמש דקות קסומות.
כמה חנוונים שעמדו בפתח מכולתם קדו לעברי בנימוס ורק מחלק העיתונים האירי זיהה אותי וגיחך לעברי בבוז מופגן.
למרות שזו הייתה שליחות מזערית וחסרת חשיבות שנכנסתי לרחבה המרוצפת של הבריכה השכונתית ניפחתי את החזה הנערי שלי והתהלכתי לי כמו טווס בגן -חיות.
צ'ארלי שילשל לעברי כמה מטבעות של ניקל והפטיר לעברי:
"היי ילדון תגיע בערב למועדון הקלפים ,יש לי משימה עבורך"
אני נשבע שבאותו היום אפילו אמי התפלאה כמה שהייתי להוט להיכנס במהירות לאמבטייה ולהתסתבן במרץ תחת המים הקרים,איכשהוא הצלחתי לגנוב מהשידה של אבי את בקבוק האפטרשייב הירקרק שלו ולהזליף על פניי כמה טיפות שגרמו לי להרגיש כמו גבר אמיתי.
בדרך התכופפתי מול איזו מראה של מכונית חבוטה והסתרקתי עם המסרק הקבוע ששכן בכיס האחורי של מכנסיי השחורות,אני מוכרח לציין שאחרי כמה נסיונות הייתי מרוצה מהמראה שלי והרגשתי מוכן לכל משימה שהיא.
אפילו בטי הספרית ניפנפה לעברי בידייה למרחוק וטענה שסופסוף אני נראה מסודר כמו שילד מחונך צריך להיראות.
שומר מנומנם עם כובע בארט ובירה שהתתרוקנה מהבקבוק שאחז בידו השמאלית חסם לי את המעבר לקלוב הקלפים וטען שכאן זו לא אגודת הצופים או משהו מזויין שכזה.
ואילו באשר אליי ....ובכן אני כיחכחתי בגרוני ובקול עבה ככל האפשר נתתי לו את המבט הכי קשוח שלי ולחשתי:
"היי אדון ,אם אתה רוצה להמשיך לעמוד על משמרתך וללגום עוד בירה מזויינת מוטב שתאפשר לי להיפגש עם צ'ארלי ידידי"
השומר ניסה להבליע חיוך ,דבר שלא עלה בידו ובמחווה אצילית טען שהוא בעצמו יכנס פנימה ויברר את דבר הפגישה.
מחוג השניות לא השלים הקפה מלאה ומצאתי את עצמי בתוך אולם גדול מלא בשולחנות לבד ובגברים מכל הצבעים שלכולם תקועה סיגרייה בזווית הפה וכולם כאחד נראים עסוקים במיוחד.
מלצרית מצודדת במיוחד ניגשה לעברי והגישה ךי מיץ חמוציות והחוותה בידה לעברו של צ'ארלי שהיה בעייצומו של משחק קלפים סוער במיוחד,אולי זה בגלל החולצה הפרחונית שהוא לבש ואולי מנורת האהיל השוותה לו מראה מכובד ושונה אבל באותם רגעים פשוט התאהבתי והערצתי אותו במיוחד.
הוא ליטף את ראשי בחיבה וקירב את פיו לאוזני ולחש לי באוזן מילים שהתערבלו עם ריח הויסקי הקבוע שלו שהוא כבר מתפנה עבורי.
כחצי שעה מאוחר יותר מצאתי את עצמי יושב איתו באיזו גלידרייה מצועצצת מלאה בניקלים מבריקים ומלצריות בסינרים ורודים מלקק גלידת אגוזים ענקית ומביט בהמולת הרחוב .
מכאן הכל התחיל באמת...
לא אחשוף את השליחות הראשונה שהוטלה עליי ,רק אציין שמכאן זו היתה תחילתה של דרך ללא מעצורים שחשפה אותי לעולם אפל ושונה כל כך,עולם שהחוקים בו שונים והכללים קבועים כמו השעה שבה אני שומע את מחלק העיתונים פוסע בגרם המדרגות בבלוק שלי.