כשהמציאות עולה...

כשהמציאות עולה על כל דמיון אני נוהג לשכב על הגב

שתמשיך לרכב, אם כבר פסיבי, אז מול נוף כמו עכשיו

מאוהב ברגע, מאוהב לרגע, מאוהב הרגע, מאוהב

רק שתשאב את האנרגיות מתוכי עד שיכאב

ואתמוטט

כשהמציאות עולה על כל דמיון אני נוהג לעצום את העניים

שתשפשף, אם כבר בחושך, שתשתמש כבר בידיים 

תזרוק אותי מצד לצד מיד ליד גם אם איאנח

גם אם אחדול היא לא תניח לי עד אשר אצרח,

ואתמוטט

כשהאוויר בחר סוף סוף להיעמד כבר לא נותר בי כח

לקחתי נשימה אחרונה מתוך ענייך ונרדמתי

שנים שלא רדפו אותי חוסמות לי את הדרך לברוח

לקחנו נשימה ראשונה אני ואת