אוגוסט 2007
האש הבוערת ומכלה מבפנים, שורפת ומקרינה לכל הכיוונים, מלבה את היצר ומערפלת את הגבולות בין כאן לשם.
עמדתי במרחק בטוח מאדן החלון, משקיף לתוך חדרה האפלולי, הכרתי היטב את תווי גופה, גם ממרחקים יכול הייתי לזהותה בתוך קהל רב. עורה הלבן בהק והצית בי דחף לקרבה בלתי מרוסנת.
בחנתי בפעם האלף את תנועותיה כשהזליפה מור על המצעים לפני שהניחה את גופה בין הסדינים. עומד על משמרתי בנאמנות אין קץ, מוודא כי שנתה ערבה. בלילות כשהשדים היו פוקדים את תנומתה, וגופה היה מתפתל בכאב אלום, הייתי מקיש בדבקות על חלונה להטרידה עד שכמעט נעורה, מסלקת בתנועה חפוזה את כוריה מעל פניה וחוזרת מכורבלת ונינוחה לחיק תרדמה רגועה יותר.
הבוקר היה מפעיל אותה לעמל יומה, כמכור חסר תקנה, עקבתי אחריה כשמיהרה לצאת מביתה. הכרתי את לוח הזמנים שלה, ידעתי שתישאר במשרדה המרווח עד השעות המאוחרות של הלילה, מידי פעם היתי חוזר ובודק את הלך רוחה מבעד לחלונה שבקומה השתיים עשרה, רואה את התכונה הרבה, טלפונים, אנשים, ישיבות, בחליפות מחויטות, שערה השחור כפחם מוקפד, וארשת פניה חתומה. בדקות של הפוגה, בהן הייתה מתרווחת לאחור בכסא העור ובוהה לשניות ספורות בשמיים, דימיתי כי עינה תרות אחרי ונפשי התרוננה. את השעות העברתי במסלול קבוע.
שוק הדגים היה תמיד מקור לא אכזב להפתעות, בתוך סרחון ההמולה, בין תגרנים וראשי דגים מפרפרים, בין נשים עבות בשר ונפנופי ידיים קולניים, מצאתי מטמון, צדפים מבריקים, קרסים מנצנצים, מטבעות מצלצלים שנפלו באקראי מיד בלתי זהירה על משטחי הבטון הרטובים, היו מגיעים לחזקתי ביעף. פעם אחת הרהבתי עוז וחטפתי סיכת אבני זכוכית הישר מראשה של תינוקת לקול צווחותיה הרמות של אמה.
כל סיכון כזה נראה בעיני כמשחק ילדים משעשע, עבורה מוכן הייתי להקריב את בטחוני האישי ויותר. את התשורות הנחתי על אדן חלונה.
בערב לוויתי אותה הביתה, את מעילה השילה לפני שהדלת נסגרה אחריה, בגדיה נשרו מגופה כעלי שלכת, מוזגת לעצמה כוס יין ומציתה סיגריה. בדקות ארוכות ודוממות הייתה מרפה את שרירה עוצמת עיניים ומתמזגת פנימה, אודם הציף את לחייה, צבע עינה העמיק והשחיר ולגופה נוסף גוון שיש מלוטש. דמותה הדקה עטופה בשמלה שחורה, תשורתי מקשטת את צווארה או עדויה בחן בשערה. יוצאת אל הלילה. בין צללים ואורות מבליחים חומקת כרוח, בסמטה חשוכה נבלעה דמותה, בדלתו האחורית של מועדון מעופש וננעלה אחריה בכבדות. הרוח התחזקה הלילה הפך קריר ואני מוצא את מקומי כבכל יום מול הצוהר, הפעם היא נסערת מתמיד, קולה לא נשמע אך תנועותיה נמרצות, הגבר העומד מולה רוכן לעברה והיא הודפת, מתרחקת והוא חוזר ומתקרב, לבסוף מלטף את ראשה והיא בהבאה מאוסה מתרצה ומעבירה לו חבילת ניירות ירוקים קשורים בסרט שחור. מעבר למראה החד כיוונית שבחדר נדמה שההמון אבד את הרסן, גופות רוקדים מתגפפים, מתנועעים לקצב בלתי נשמע, עורות נחשפים בין זרנוקי תאורה המפלחים את האולם העצום. כדור מראות ענק תלוי מהתקרה משלח ניצוצות צבעוניים כחיצים מורעלים לכל עבר, מעתיק את עיני ממנה וגוזל את תשומת ליבי, מחשבותיי נודדות לתחבולות ורעיונות שיובילו את הכדור הנפלא הזה לחלונה, לרגע קל לא הייתי כל כולי איתה. רעש של בקבוקים מתגלגלים על המדרכה העיר אותי ממחשבותיי, החזרתי מבטי והיא לא שם, הפחד פילח את ליבי.
חיפשתי אותה, בכל מקום ופינה מוכרת, לא ראיתי אותה על הבר, גם לא באחד החדרים, הדלת הכבדה נשארה סגורה, ואני חשבתי את נפשי למות. מצוקתי התעצמה ככל שעבר הזמן, אני מכיר את הריטואל היא אמורה לצאת עם אחד הגברים ולעלות איתו לדירתה, אולי הם כבר שם, אולי לא שמעתי את פסיעותיה? ייסרתי את עצמי, איך זנחתי את משמרתי, איך לא הקפדתי לבדוק את השטח?
מיהרתי חזרה למעונה, חושך מוחלט, כפיתי על עיני את גבול יכולתן עד שהבחנתי בשתי דמויות, שערה השחור הבריק גם בעלטה גמורה, למרות שידעתי שזו היא לא נרגעתי, משהו באוויר היה אחר, הפעם זה שונה.
לפתע ראיתי אותו. עומד מאחוריה, אוחז בגרונה מקמר את גופה משתק את ידיה, עינה קרועות לרווחה, הצרחה נבטה מהן כברק ופיה שתק בחוסר אונים. גופו חדר לגופה בהבלחות ייאוש, כחיה פראית שלא נותרה לה סיבה לחיות, נושך את צווארה בעוצמה, דמה ניגר על הסדינים הריחניים, נקשתי בכוח על החלון, בניסיון נואש לנפצו לרסיסים, לפתע נפגשו מבטינו וזיק כחול ניצת בעיניה, בתנועה מפתיעה שלפה סכין מבין הכריות ובאבחה אחת, חדה ומדויקת שיספה את גרונו.
גופו קפא בתנועת בעילה אחרונה, ונשאר עומד ללא ראש.
החדר כולו הוצף בדם סמיך והטרוף אחז בה. נמלטה ערומה לרחוב ואני אחריה, ריח הדם המהול בניחוחה סימא את חושי, התשוקה בערה בי, אימתה הרעיבה ועיכלה את ליבי.
שמעתי את פסיעותיה על הבטון הרטוב וידעתי שאם לא אשיגה היא תאבד לי לנצח במצולות. עקבותיה במים, ידיה פרושות לצדדים כמנסה לחבוק את כל המלח שנקבה מדמעותיה והפך לים, עוד רגע והיא כבר לא כאן, בדחף קמאי חסר מעצורים אחזתי בשערותיה ומשכתי, גופה כמו שקע בחול בחיבור בין מים ליבשה, ניטע על עומדו. מופתע מעוצמת גירוי המגע הבתולי בה, מסוחרר וחסר מעצורים ננעצתי בה, ציפורני אחזו בבשרה ומקורי בתשוקה אחרת החל חופר בגופה, מנקר ומעמיק את סימני האדומים בצווארה, ידיה, חזה והיא בהתמסרות אילמת התמכרה לריטושי, נוצותי טבולות בדמה, מקורי עמוק בתוכה, קורע פיסות בשר מבטנה בסחף מורעב, בלהט תהומי ילדתי מרחמה את בת דמותי השחורה, שפרצה לאוויר העולם בקול צווחה חדה ויחד נסקנו לליבת הרקיע מותרים את פיסות גופה הצחור להתמזג בקצף הגלים.
- כל הזכויות שמורות לנ.ר.
