היו זמנים

היו זמנים, היו ימים

בהם לשמיים הגענו,

את רגלינו החנינו

ובקרקע את שתיהן העמדנו,

כאשר "בקלאס " – שיחקנו.

היו זמנים, היו ימים,

בהם אבנים זרקנו,

רק כאשר "בחמש אבנים" – שיחקנו.

היו זמנים, היו ימים,

בהם מתנות לבת – מצווה,

קיבלנו מההורים – שעונים.

אופניים, לבר – מצווה,

 קיבלו מההורים – הבנים.

היו זמנים, היו ימים,

בהם קן התנועה -

היה צריף במושבה,

או, אוהל בגבעה,

כאשר הרוח בו נגעה,

הוא עף כלא היה.

היו זמנים, היו ימים,

 בהם יציאה "למחנה עבודה" –

הייתה חוויה, בה ניתקנו מהמשפחה.

חשנו בוגרים, המעלים "תרומה",

לביסוס הקיבוץ והתנועה.