ההר
שלום שמי הוא דוד ואני מטפס הרים צעיר בן 26 ואני מחר הולך לטפס על ההר המסוכן בעולם "הר האוורסט". אבא שלי לימד אותי מגיל צעיר לטפס ומחר בפעם הראשונה אני אטפס לבדי במטרה להגיע לפסגה בכוחות עצמי. אני יודע שזה לא יהיה קל אבל אני יעשה כל מה שצריך כדי להגיע לפסגה...
השחר עולה, דלת של אוהל נפתחת וגבר בן 40 ששערו חום ועיניו שחורות וזיפים על פרצופו אשר לבוש מעיל כפפות וכובע צמר נכנס. הוא מסתכל למטה אל גבר צעיר שישן בשק שינה ואומר " קום דוד, הבוקר בא ". דוד פותח את העיניים, מסתכל אל הגבר ואומר " בוקר טוב אבא ", האבא מסתכל אל דוד מחייך ואומר" היום בני אתה הולך לכבוש את ההר ". דוד מחייך, הוא קם מהשק השינה ניגש אל התרמיל פותח אותו ומוציא מברשת ומשחת שיניים והולך לכיוון הקערה הגדולה שנמצאת ליד שק השינה שם פותח בקבוק מים שופך קצת ליד ושוטף את הפנים. אחר כך דוד שם משחה על המברשת השיניים ומתחיל לצחצח כשמסיים הוא מתקדם לתרמיל ומכניס אותם לתוכו . אבא של דוד- ערן ניגש אלו ואומר " נו תתלבש, ונצא החוצה לשתות קפה חם" . דוד מתקדם לשק השינה ולוקח את המעיל שמגולגל ככרית ולובש אותו על הגוף ואז מוציא כפפות ושם על הידיים. הוא מגלגל את שק השינה ומכניס אותו לתרמיל ואז ערן אביו הולך לכיוון הדלת ומסמן לדוד עם היד לצאת. דוד מתקדם לערן ויוצא.
ערן ודוד מקפלים את האוהל ומסדרים אותו בתרמיל. ערן מסמן עם הראש לדוד בנו ללכת לכיוון המדורה שהייתה במרחק של מטר וחצי כשעל המדורה יש קנקן מתכת. הם מתקדמים למדורה ואז דוד מוציא מהתרמיל שלו את הכוס ניגש אל הקנקן ומוזג לו ולערן קפה אחר כך מניח את הקנקן על האבנים שליד המדורה. בזמן שדוד שותה את הקפה ערן אומר לו " דוד, אני רוצה להגיד לך שגם אם לא תגיע לפסגה אני אהיה גאה בך " דוד מחייך ואומר "תודה אבא ".
אחרי שדוד וערן גמרו לשתות את הקפה, ערן מתקדם לדוד, שם את היד שלו על הכתף ואומר " זהו זה בני מעכשיו אתה לבד, המשימה לא תהייה קלה אבל אני לא דואג כי לימדתי אותך כל מה שאני יודע ואתה מוכן לכבוש את ההר". דוד מסתכל למעלה לכיוון ההר מחייך ואומר "קטן עלי " אבל בליבו הוא יודע שזה לא יהיה קל. הוא שם את התרמיל על הגב, מחבק את ערן ואז מתקדם לכיוון ההר . הוא שומע צעקה מאחור " בהצלחה בני " הוא מסתובב, מנופף ביד ומחייך ואז מסתובב וממשיך בדרכו.
דוד הולך במשך שעות.
רוחות חזקות מכות את פרצופו - הוא נעצר כדי להכניס את ידו לכיס ולהוציא מהכיס כובע גרב שיכסה את הפנים. הוא ממשיך ללכת נגד הרוחות החזקות תוך כדי שהוא מושך את עצמו בכוח. הרוח מתחזקת ומעיפה אל דוד שלג בפרצוף הוא עף מההדף על אחד הסלעים ופוצע את רגל ימין. דוד צורח מכאבים לכמה שניות ואז מסתכל אל ההר וצועק בחזקה " אני לא מוותר לך הר ". אחר כך הוא קם וממשיך ללכת כשהוא צולע ברגל ימין והדם מהפציעה נמרח על השלג.
החושך יורד ולכן דוד הולך עם פנס ביד כשפתאום עוצר, מסתכל סביב ורואה מערה קטנה בהר הוא מתקדם למערה מסתכל פנימה ונכנס לתוכה. כשנמצא במערה הוא מגלה שרגלו עדיין מדממת לכן מתקדם לאחד הסלעים ומתיישב עליו ואז מוריד את התרמיל פותח אותו ומוציא קופסה שכתוב עליה " עזרה ראשונה". כשמרים את השרוול הימיני של המכנס הוא רואה על הרגל קריש דם בגודל 10 סנטימטר. דוד מוציא מהקופסא יוד וצמר גפן ומורח על הפצע. הוא צועק מהכאבים שברגל וכדי שלא יזדהם הוא גם לוקח תחבושת ומגלגל סביב הרגל. דוד מסתכל החוצה ורואה שסערה מתרחשת בחוץ, הוא נהיה רעב, מוציא מהתרמיל תירס בקופסת שימורים ופותח אותו עם אולר אדום. אחרי שהוא מכניס את הפותחן הוא מוציא מהצד השני שלו כף ומתחיל לאכול את התירס. אחרי שמסיים לאכול הוא סוגר את הכף, מכניס את האולר לכיס ואז לוקח את קופסת השימורים זורק על הרצפה ומועך עם רגל שמאל כדי לקפל אותה ולהכניס אותה לתרמיל. דוד מוציא מהתרמיל שלו את שק השינה ומסדר אותו ברצפה אז ניכנס לשק השינה ונירדם.
הבוקר עלה והסערה פסקה, קרני השמש מאירות את המערה. דוד מתעורר מהאור על פניו ומסתכל החוצה ורואה שמזג האוויר הרע פסק. הוא קם ומרגיש שהרגל שלו כבר לא כואבת. הוא קם, מסדר את שק השינה, מכניס אותו לתרמיל, שם את התרמיל על הגב ויוצא החוצה.
כשדוד יוצא החוצה הוא נושם את האוויר הצח ומחייך לעצמו. הוא ממשיך ללכת בדרך שמובילה למעלה. דוד הולך מאושר בדרך כשפתאום שומע רעש שבא מלמעלה הוא מסתכל למעלה ורואה מפולת שלגים נופלת לכיוון שלו. הוא ניבהל ומתחיל לזוז לצד אבל לא מספיק לזוז בזמן ונקבר בשלג הקר.
לאחר כמה שניות דוד מוציא את ראשו מהשלג ונושם נשימה עמוקה אחר כך מוציא את עצמו מהשלג וקם על רגליו. הוא נושם עוד כמה נשימות לפני שממשיך ללכת .
דוד ממשיך והולך בדרך עד שרואה פתאום שהדרך חסומה בשלג, הוא מסתכל סביב, מתקדם לעבר הקיר שלג ומחליט לטפס למעלה בהר. הוא מטפס במשך כמה דקות עד ששומע רעש מלמעלה. דוד מסתכל ורואה שאבנים נופלות לכיוון שלו ואז מהר הוא ניצמד לקיר ועוצם את העיניים. האבנים נופלות ופוצעות אותו בידיים ובראש . הוא ממשיך להיאחז בקיר. אחרי כמה דקות, הוא מסתכל למעלה כדי לראות אם אין עוד אבנים ואז ממשיך לעלות. דוד מטפס עד שמגיע למשטח הררי שממשיך בדרך של ההר. הוא עומד על המשטח ומסתכל למטה ונושם כמה נשימות עמוקות ואז מסתכל למעלה אל ההר ואומר "רק עליתי חצי דרך ויש לי עוד חצי לעבור". דוד ממשיך ללכת.
סוף.
כתב: אקס (אדם) תייר
