חלום מוזר

02/05/01

חלום מוזר

החלום הזה נחלם מזמן, אך פעמים מספר עלה ונחלם.

איני יודעת אם את כל פרטיו אני זוכרת כהווייתם.

אך כוון שהנייר סובל הכל,

 יסבול גם את אשר אזכור- מזה החלום.

מן ההקדמה אעבור לחלום – ויהי מה.

אני חוזרת הביתה מאשפוז בבית חולים לאחר ניתוח. את פניי מקבלים הילדים, הכלות והנכדים אשר מחבקים אותי ורוצים לקפוץ עליי. הכלות אומרות להן: "בזהירות, לא לקפוץ, לסבתא אין כח להרים אתכם. היא חלשה – רק חזרה מבית חולים."

הבית נראה מסודר. (כל הכבוד –אני חושבת, עשו מאמץ כדי שהכל יהיה במקום ושאני לא אתרגז למראה הבית המבולגן.)

אני פותחת את המקרר ורואה שיש בו ביצים וחלב לחם וירקות - הכל.

פותחת את הפריזר ורואה שכול המדפים מלאים בלחם. רק בפינה של אחד המדפים מונחת שקית ובתוכה עוף קפוא.

נדהמת אני שואלת מי דאג וסידר את כל המצרכים? "אנחנו" – עונות הכלות.

"אז למה כל כך הרבה לחם, מי צריך כל כך הרבה לחם"?

"אמא", (הן אף פעם לא קוראות לי אמא,) "רצינו שהיה לך מספיק לחם להרבה זמן כדי שלא תצטרכי לקנות."    

"כן אבל למה רק לחם? אתן יודעות, שאני אוהבת חלות בשישי-שבת.

אתן , אתם כולכם אוכלים אצלי לא פעם בימי שישי ואף פעם לא היה לחם על השולחן – רק חלות."

דממה משתררת בבית (פרט לקלות הנכדים המשחקים בחדר השני)–איש לא מגיב לדבריי.