טטא

כרמי שלווה מקיפים גן עדן,

מגנים מפני רוח סערה.

בלבו, בתכול עיניה,

יושבת, מלאך נערה.

קרבות למרגלותיה,

אבירים דוהרים אל לבה,

אמיצים מתערטלים,

חלשים מתעטרים בקשקשי מלחמה.

בנבל להם פורטת זמר מלאכים,

לוחמים ברזיה ומאבדים עצמם,

קלה ידם, כבד נשקם,

בני אדם, צחצוח חרבות מערל אוזנם.

הילה מאירה חרדת עולם ופחדי מלחמה,

לגום את צימאוני נער, הרווה נפשך,

אלמותי הם חייך, זנח דם תשוקתך,

הסר לוט פשטותי והבט בעצמך.

כל הזכויות שמורות לרון אביטל ©

All rights reserved to Ron Avital ©