מסילת הרכבת / נח
ג'ורג' הצעיר היה במסיבת הכיתה של חברה. אך לאחר זמן קצר מאד הרגיש שם בודד ונבוך והחליט להגיד לסינתיה, בעלת השמחה, שהוא מתנצל אך הוא צריך ללכת כי יש לו התחייבות משפחתית. אביו הסיע אותו לאותה מסיבה ואמר לו שיבוא לקחת אותו בחזרה בסיום המסיבה, אך בגלל שג'ורג' לא רצה שאביו יידע שהוא הלך קודם הוא לא הודיע לו שיצא. פחד שאביו יכעס שהוא לא מתמודד עם החיים.
ג'ורג' הלך בדרך הכורכר והחליט לחזור לביתו ברגל שהיה במרחק של 5 או 6 ק"מ מביתה של סינתיה. הוא בדרך חשב על אלפי תירוצים להגיד לאביו איך הגיע לבד, ומה היה, ואם היה טוב או לא. הוא בשום פנים ואופן לא היה מוכן להגיד לו שהלך באמצע. ג'ורג' הלך דרך הפרדסים, והגיע למסילת הרכבת. הוא חצה אותה לאחר שבדק שהרכבת באמת לא עוברת כרגע. היה חשוך. אך ברגע שג'ורג' חצה את המסילה, הוא המשיך להניע את גופו קדימה, אך ללא הועיל.
ג'ורג' לא הבין מה קרה, הוא זז שוב, אך הוא היה תקוע. היה חשוך מאד ולא היה באזור פנסי רחוב, מכיוון שזה לא היה רחוב, זו הייתה מסילת הרכבת ליד הפרדסים. הוא הסתכל טוב טוב וגם הרגיש שהרגל שלו נתקעה במסילה. הוא החל להילחץ. הוא חשב מייד מה לעשות. הוא רצה לחלוץ את הנעל שנתקעה במסילה, אך היא הייתה תקועה חזק מאד בתוך החריץ של המסילה, ולא הייתה לו גישה להוריד את הנעל, הוא ניסה בכוח להוציא אותה מהמסילה אך ללא שום תועלת. הוא היה תקוע במסילה.
ואז הוא שמע את קולה של הרכבת ...
"אבא !" צעק ג'ורג' בטלפון הנייד לאחר כל המאמצים לצאת מזה בכוחות עצמו, ומהר מהר לפני שהרכבת תגיע ותמחץ אותו למוות. "אני תקוע במסילת הרכבת !!!" צעק בבהלה ובכי. "איפה אתה ?" שאל אביו בחוסר הבנה. "אתה לא במסיבה של סינתיה ?" שאל ולא הבין שהבן שלו במצוקה קשה.
"מהר, אבא, הרכבת מגיעה, ואני תקוע במסילה !!!" צעק יותר חזק לאביו. "אני לא מבין אותך, אתה לא נשמע ברור." אמר אביו. "יש שם רעש. זה המסיבה ?" שאל ולא הבין איפה בנו נמצא. "אבא !!!, לא!, אני הלכתי מהמסיבה לבד ברגל דרך מסילת הרכבת ונתקעתי בה, ובעוד כמה שניות הרכבת תפגע בי!" הרעש של הרכבת הלך והחריף והנייד נותק.
ואז בשנייה האחרונה סינתיה זינקה על ג'ורג' ובכוח רב שלא ידעה מהיכן הביאה אותו העיפה את שניהם אל החצץ שבצד המסילה, והרכבת עברה לה בדרכה. "סינתיה ? וואו ... ,את הצלת את החיים שלי, אני ...א... לא יודע מה להגיד, א..., מה את עושה פה ? את לא במסיבה ? המסיבה שלך ...".
שאל ג'ורג' בבלבול גדול ומבוכה.
"טיפשון, אתה חושב שאני לא יודעת למה הלכת מהמסיבה שלי ? לא הרגשת שם בנוח. אחרי שהלכת אמרתי לחברה הכי טובה שלי כמו שאתה יודע, קלאודיה, לשמור על העניינים, ואני יצאתי לעקוב אחריך, בדרך, בגלל החושך והסבך של הפרדסים איבדתי אותך, אך ששמעתי אותך צועק בפלאפון לאבא שלך מייד הבנתי איפה אתה ובאתי לכאן במהירות להציל אותך."
"אין לי מילים. תודה."
"אני לא יודעת אם שמת לב, אבל אני הבת היחידה שהזמינה אותך למסיבה שלה."
"כן, שמתי לב. למה באמת ? הרי אני לא מקובל או מצחיק או שנון כמו אריק, מייק, סטיב או כל שאר המקובלים. למה הזמנת אותי ?"
"אני אוהבת טיפוסים ביישנים ורגישים. ואתה מאד מוצא חן בעיניי. אני אפילו חשבתי שבזמן האחרון, ולא רק שחשבתי, אני די בטוחה שאני התאהבתי בך. זה הדדי ?"
"אממ...., כן. בטח שזה הדדי. את הרי הילדה הכי יפה בכיתה. כולם דלוקים עלייך."
"כן, אבל השאלה היא אם אתה דלוק עליי ?" שאלה סינתיה בעיניים גדולות ובורקות.
"סינתיה, אני אוהב אותך." אמר ג'ורג' לסינתיה.
וכך הלכו להם סינתיה וג'ורג יד ביד, לעבר הפרדסים, נשענו על עץ, התנשקו את הנשיקה הראשונה שלהם, ושמעו ברקע את רעש הרכבת שעברה באותו רגע. וג'ורג' חשב לעצמו – "איזה מדהימים החיים האלה, אילו הפתעות יכולות לקרות לנו מתי שאנחנו לא מצפים להם ...."
סוף
כל הזכויות שמורות לנח
