הוא יושב שם לבד בחושך, בוכה לו בשקט...

"הוא יושב שם לבד בחושך, בוכה לו בשקט, רוצה

שירחמו עליו, שיבואו לשאול מה איתו. רוצה קצת יחס,

קצת אהבה, כמה מילים טובות, כמה מילים מלטפות.

שיבואו אחד, שיגיד לי אכפת! שיישב איתו שם, שיחבק.

שיגיד אני אוהב ואולי כך יפסיק הכאב. רק רוצה להיות אוהב ונאהב.

אבל הוא לא יכול להרגיש כי פגעו בו כל כך הרבה שהפסיק להרגיש.

הוא מרגיש רק כאב, צער, דיכאון...שיברון. אל תגידו שסתם, אין

סיבה, אל תזלזלו! הייתה לו אהבה. האהבה הכי גדולה שהייתה

לו בחיים, האהבה שניפצה את חייו לאלפי רסיסים.

אמרה:"אני לא אוהבת יותר, אני כבר רוצה מישהו אחר..".

מאז הפסיק הוא לחיות. הוא חי אבל מת מפנים.

הוא, הוא כולו היה על הפנים.

הוא ניסה לצאת מזה, אבל הוא לא יכול! כי הוא הרי אוהב אותה מכל.

תמיד הבנות רצו אותו, אבל הוא רצה אלייה. הבנות רצו אחריו

והוא רץ אלייה, כל היום הוא רק חשב עלייה.

חלם את דמותה, וחיכה ליום מותה.

הוא חשב אולי תשנה את דעתה.

אז הוא ישב לחכות, ישב ליד ביתה כולו דמעות.

היא לא באה....היא לא שבה....

לבסוף הוא התייאש, אותה לשכוח הוא ביקש.

לבסוף הוא הצליח, ואז פגש בנערה יפיפיה...

הייתה היא יפת לאום, והפכה את חייו לגיהנום!

החליט שמעתה הוא לבד ושיותר הוא לא צריך אף אחד.

מעכשיו הוא מתבודד וחי את חייו בשנאה ובכאב.

נמאס לו כבר לכאוב, בסך הכל רוצה קצת לאהוב..

אבל מעדיף בלי התאהבויות ושטויות!

וממשיך הוא לשבת לבד בחושך בוכה לו בשקט..."