הפרח הרעיל

אני יודע כי הוא רעיל,

פרח בר וזר ומנוכר,

אך ללא הועיל, ללא הועיל,

אשוב ואריחנו כבעבר.

כמוכה ירח אשאנו,

על כפיי אביאנו לביתי,

לא אבחל לרגע ממנו,

הוא חטאי ובושתי.

ברגעי היקיצה חלחלה,

אך מלבדם- עונג שיכורים,

איך אביא אל מפתני כלה,

ואין מי שעל סיפי אותה ירים?

כי איך אקחנה והפרח בידי,

איך טהור אהי בעיניה,

והוא צוחק בלעג, שמח לדידי,

והיא נסחפת אל שושניה.

ואני נותר עם פרח נבול,

שאין בו לא בושם ולא מור,

האוכל להרחיקו מביתי הנעול?

האוכל להשיב אל ביתי את האור?