word.doc
WORD
המילה היא העוגן שלך עם המציאות אם אין לך מילה אז אתה לא אמיתי!
דניאלה אחותך, אפילו לא, מסוגלת לשקר, היא אמיתית תמיד.
אם התחלת לשקר אז אתה תהיה שקרן ושקרנים הם שקרנים.
הסתכלתי עליה רועד, מה סך הכל עשיתי, אז הסתכלתי לשולה המורה בעיניים ואמרתי לה שאמא אמרה שזה בסדר היום בגלל שאני חולה, לשים את הראש על השולחן ולנוח, ובשביל זה אני לא צריך מחברת.
היא הסתכלה עליי והמבט שלה היה קר חיכיתי כבר לעונש שיבוא ויגאל אותי מיסורי.
אתה שקרן ותמיד תהיה שמעתי אותה בראשי לפני שנרדמתי.
היא לא הסכימה לתת לי, כל כך אהבתי אותה, והיא פשוט לא נתנה לי, כל מה שרציתי זה לעשות את זה עד הסוף, כבר הבאתי את הנסיכה לארמון של האי שלי וניצחתי את הדרקון, ואז היא באה וסגרה לי את הטלויזיה, אין יותר טלויזיה, תעשה שיעורי בית!
עשיתי כבר, צעקתי עליה.
היא הסתכלה עליי במבט מעליב.
הכעס שלי הפסיק ונשארה רק הבושה.
אמרתי לה שאני מוכן להכין שיעורי בית במשך שבוע בלי נקודות שחורות בטבלה שמעל הלוח בכיתה, אם היא רק תחבר את הטלויזיה ואני רק אוכל לסיים את המשחק או לפחות לשמור.
למעשים שלך יש השלכות.
האור כבה.
לילה טוב!
לילה טוב דניאלה!
אחרי שנים עמליה אישתו של דוד, איבדה את השליטה, ומתה בשנתה.
אני זוכרת שהיא היתה כזאת ולא רצתה להיות אחרת, אתה לא צריך להאשים את עצמך לא היה לך מה לעשות, אתה זוכר מה עמליה אמרה בהזכרה?
שתמיד תצא עם ידיים מלאות, תזכור את זה, אני לא אומרת שאתה צריך להיות איתה, אל תעשה לי כזה מבט אתה יודע על מי אני מדברת.
ראיתי אותה לוקחת לגימה ומחייכת לאט לאט החיוך הפך למשהו חסר חיים, היא נחנקה לכמה רגעים.
ואז נשפך הקפה על החצאית הארוכה שלה.
אני לא אשכח את החיוך שלה לאחר מכן, זה היה חיוך שמבוגרים עושים אחד לשני, ידעתי שאם היא היתה רואה שאני מאזין להם היא לא היתה מחייכת אותו, אבל אני האזנתי מבעד לספה,וראיתי חיוך שלא אשכח.
זה קשה להיות ילד,החיים מתפרשים בכל כך הרבה דרכים עד שאתה פשוט מחפש דרך אחת, דרך בלי סערות, אי שתמיד תוכל לעשות בו את מה שתמיד רצית,לפעמים אתה שוכח את אשליית האי ולפעמים לא.
כשראיתי אותה מדברת עם אבי ידעתי שיהיה לו קשה ,אני לא רציתי לדבר על זה עם אף אחד וגם ידעתי שאף אחד לא יקשיב לי. אבל בתוכי ידעתי משהו , עמדתי מול הדבר היחיד שידעתי שקיים, יותר אני לא אראה את אמא שלי.
בכך מסיים את דבריו אבירם כהן בספרו אלוהים ואלוהים.
מי קרא את זה לבדו בבית וכתב תשובה לשאלה ששאלתי אתכם אתמול, במבטה היא סרקה כל פרצוף ופרצוף שהיה בכיתה והקשיב לה.
מי שלא עשה את מה שהיה צריך לעשות אתמול, ייענש היום, בדרך זו או אחרת.
אתם יודעים שבדרך כלל העונש הוא הארה ביומן, אך היום אני אומרת דיי.
מספיק עם התירוצים.
אתמול כשהערתי את עומר, הוא הסתכל עליי, אני יודעת שהוא לא היה מרוכז, והכיתה צחקה עליו, אך באותו זמן עלה רעיון גאוני במוחי.
דודי צעק
זה לא משנה אם עשיתי את השיעורי בית או לא, העיקר זה אם אני יודע את החומר.
כל הכיתה הסתכלה עליו, וזכרה איך אתמול המורה ירדה עליו שהוא אף פעם לא יוכל להיות משהוא אם הוא לא יעשה את מה שהוא צריך, עומר הסתכל עליה בעיניים גדולות ופה ששמר על צעקה שרצתה לצאת החוצה ונבלעה.
המורה הסתכלה על עומר ונזכרה באתמול כשלרגע באמת פחדה שהזעם שלו יצא, ואז חזר אליה האומץ וצעקה עליו עד שהוא השפיל את מבטו, בערך קצת אחרי הרגע הזה היא סיימה לגבש את הרעיון הגאוני.
אין יותר שיעורי בית! צעקה בשמחה, מי שרוצה להכין שיכין את מה שהוא רוצה.
תקשיבו לי עכשיו, והסתכלה על כולנו, באותו הרגע נפל לי העיפרון, כל הכיתה הקשיבה לנפילה שלו, היא הסתכלה עלי, מכל העיניים בכיתה ואמרה לי, אין יותר שיעורי בית!
אני רק אציע לכם כמה הצעות:
אם אתם חושבים שאתם צריכים לעשות א אז תעשו א ותחשבו על מה שעשיתם א.
ואם אתם לא עושים א, כי זה יותר נוח לכם אז אל תעשו.
כל אחד נותן לעצמו את העונש שלו.
