שירים

חרוזים

לו ידעתי לשיר

הייתי משוררת לך בתי.

חורזת חרוזים

על רגעי השפל,

משלבת בהם את אבני הפחד.

 

חופנת את זכוכיות העצב,

צבעיהן כה עזים.

מלקטת רגעי נחת שבירים,

ומניחה בכף ידך

מחרוזת,

שתהא לך למשחק.

 

לו הבנת אז משמעות מילותי

לא היית כך מתרגשת,

מנפנפת סביב אצבעך

בצחוק מתגלגל,

את שרשרת כאביי.

 

 

 

תגובות