הסיפור הוא מעין המשך לסיפור "היתוש". אבל ממש לא חובה לקוראו. אלא כהכנה ומבוא לסיפור זה.
והנה להלן ידוע כי עכברים היוו מכה קשה על פני האנושות ותבואת דגנה כפי שנאמר "יכסחו העכברים וחית היער את דגני תבואתך” כך היה מאז עידן ועידנים וכל מה שעשה האדם הקדמון או האדם העליון בכל מאודו לא צלח בידו לבער את הנגע ובייחוד לא כנגד העכברים במידה אקסטרא לארג' הקרויין חולדה ועוד נאמר בשיר הערש העארסי: "עכבר עכבר חית בר רד נא מהר תאכל גבינותיי. כי התשלום לא עליי".
והנה נעזוב ונניח את העכברים במחילותיהם ובחוריהם ונניח להם לכרסם גבינה האף אם היא גנובה, ונרד נא אל אחד מימי בין כסה לעשור ושם נמצא את דריידל המצעד ברחובה של עיר והנה פגעה עינו וראה בדוכן פיס הצבוע צבעי תפוז עם תכלת הרקיע ושם ראה מודעה רבה כגון הפשקוויל המכריזה בעבור סיכוי של פרס של חמישה מיליון שקלים. אבל ההוא בקויישי מצא את כספו לקנות בשמים להבדלה והיה לוקח ללב אם היה רואה את גערשן מגרד חישגד במשרד והיה מטיף לו מוסר אב. והנה צצה סקרנותו כי רבה של בן פולין ליטא זה ושאל את המוכר הציבורי גדעון לופס מה טיבו של כרטיס זה והוא הסביר לו כי שומה עליו לבחור מספרים בלוטו –שישה במספר.
" רב לופס – תגיד לי איך ממלאים טוייפס. תגיד לי איזה מספרים ואני יעשה וארשום אותם!" אמר בתגובה חסרת ניסיון
"אתה תמלא. מינימום שני משחקים שיוצרים טור!:
והנה דריידל חמור הסבר עמד שם וביזבז כמה רגעים ומילא שני משחקים. באחד בחר את המספרים: 1-2-3-4-5-6 ובשני את 7-8-9-10-11-12
הוא נתן את הטופס למוכר שהביט בו בעיני עגל ואמר:
"אתה ירוק – וגם אין סיכוי ירוק שזה יזכה! אני מכיר אותך דריידל, זה לא בשבילך."
"אם אני ירוק, אז הפנים שלך יהיו ירוק כשאני אזכה. ושאני אזכה, אני אתן לך חמשיים אלף שקלים ואקנה מצוות ואבנה לישיבע שלי חדר אוכל טוב מאוד ופנימיות וכל מה שצריך!"
"אין צ'אנס! אני נשבע לך" השיב גדעון המוכר
"א ביסלע בלינדער מאזל – המזל הוא עיוור כמו סגי נהור !"השיב דריידל במטבע לשון משלו, הוא שילם את הכסף ויצא לדרכו שמח וטוב לב.
והנה לדריידל לא הייתה טלוויזיה בביתו ובקויישי רדיו וגערשן היה מביא פעם בשבוע עיתון ה"פוצה" למען יבט בו דריידל. והנה הניח הטופס בסמוך לאדן החלון. והלך ושקע במלאכת יומו והעביר שיעור ועוד שיעור והגה במלאכתו ושכח מכל העניין.
הוא גם שכח שבבוקר למחרת הודיעו העיתונים ומכשירי התקשורת כי בפרס הראשון בלוטו בסך חמישה מיליון שקלים זכה שילוב המספרים הבלתי אפשריים ברצף: 1-6 קא משמע לן כי הזוכה היה לא אחר מאשר דריידל. וההוא גברא קשישא שהיה מיליונר על הנייר הגה במלאכת יומו ולא ידע זאת.
ואותו מוכר לוטו שמע על הזכיה הבלתי אפשרית ומיד צווח אל עצמו כי בעצם דריידל הוא הזוכה ובעצם כדאי לו לרוץ לדריידל שגם הבטיח כי יתן לו חמישים אלף שקלים אם יזכה. והוא שינס מותניו ורץ ורץ איזה קילומטר עד למקום שיבתו של דריידל.וכשראה אותו יושב במשרדו והוגה במשניות מסכת סוכה אמר כשהוא מתנשף:
"דריידל, אתה הזוכה הראשון בלוטו!"
"מה אתה אומר!"
על אף זקנתו חש רץ דריידל אל דירתו כשתלמידיו מביטים בו בתדהמה. הוא כבר העביר במחשבתו את זה שהוא חובש מסכה בטקס הזכייה ומסווה את עצמו מפני הציבור החמדן.
"אני נשבע לך – היה כאן טוייפס לוטו!" אמר דריידל כשעמד ליד אדן החלון
"תראה, יש כאן פירורים!" צווח המכור גדעון לופס
"אולי זה פירורים של חמץ" השיב דריידל, אך כשראה את הפירורים הבין אל נכון כי מישהו אכל את הטופס.
ועתה זה הזמן כי נעזוב את הטופס את דריידל ואת לופס ונשוב אל העכברים שהותרנו בתחילת סיפורנו הנ"ז ונדוש במעשיהם ובעוללותיהם:
נאמר כי כל אלו העכברים המזיקין ומיני המכרסמים המגוונים לא באו לידי ניסיון ולא לידי ביזיון מצד יצר הרע או יצר הטוב כשהיה מדובר בעימות עם גדול אוייבי העכברים שקם להם מאז מלכודת העברים, הלא הוא מרן הרב דריידל שהילך עליהם אימים בזמן שחשף גניבה והונאת ענק מצד העברים של תל אביב שכיסחו את מלאי המזון של מטבח ישיבתו והפכו את קומת המגורים הרקיה שמעליו להאנגר גניבות יחד עם עורבי העולם, זאת בהסדר מיוחד עם קרבוטיגגה האמצעי מלך העורבים ורודודונדרון השני מלך העכברים. דבר שאירע לפני כמה שנים ועידנים ומאז לא הספיקו העכברים להתאושש מחמת אותו חורבן איום שהביא דריידל קשישא על ממלכתם בעת שבמלוא תפוקת זעמו חיסייל את העכברים ושפך בהם את חרונו. והנה אם לא די בכך גם החתולים של ישיבת הרב ירחמיאל, שהיו לשם שינוי בעלי ברית של העכברים, סבלו קשות בעת שהוגלו מן הישיבה. ועוד סבלו החיות ששכנו בצינור האיוורור ובהם חיות נדירות שכמותן לא נמצא בארץ כמו מרמיטה תמימה וציפור הצררר צררר וכו'. מעתה נותרו לנחמה רק הכנרית יז'וויקה והעורב הלקחן משום שנתחבבו על מרן דריידל שגידלם ושילם ממיטב כפו וקוגל השבת שלו על כלכלתם. והנה טיכסו העכרבים עצה הכיצד זה ינקמו נקמתם מאת ההוא דריידל ויסלקו עמו חשבון. והמלך רודודונדרון השביעם על סבלנות סבלנות עד שההוא גברא המכונה דריידל יעשה דבר שאינו נכון ואז יהגו אותו מן המסילה. שנאמר "כמוהם יהגו בגרונם" ושומה עליהם להישבע כי יקחו נקם מאיתו בכל הזדמנות שתיקרה בדרכם.
והנה נספר ונאמר כי גם לעכברים כמו לבני האדם הייתה רשת של אמצעי תקשורת ציוציים משלהם ויכלו לקלוט ידיעות על ידי כרסום גזירי עיתונות וכבלי חשמל. והנה העכבר הצעיר רודולפונדרון שהיה בעל נקודה שחורה למצחו ובעל שיניים שאין כדוגמתן והלה עשה דרכו בין המטבח של דריידל לאדן החלון כשהוא עמוס בפתותי תירס וראה את טופס הלוטו. וזו הייתה שעת הצהריים. ורק בבוקר הוא כירסם את הידיעה בעיתון על אודות הזכיה הבלתי אפשרית בלוטו. והנה ראה את הטופס. הוא ידע כי בתור עכבר לא יוכל לממש את הזכיה בעצמו וגם לא יוכל לדבר עם בן אנוש והוא גם זכר את שבועת הנקם שהשביע אותם רודודונדרון מלך העכברים המנוח- ליקח נקם מאת דריידל ועל כן צווח בהתרגשות "פיייי פיי פייי" וליטש שיניו והחל מכרסם בטופס ומחבל בו עד אשר היה לחרירי חורים ועד שעשאו ככברה כפי שאמר עולא בר ישמעאל : "מנקבין אותו ככברה כתיב הכא (משלי יא) יקבוהו לאום וכתיב התם (מלכים ב יב) ויקב חור בדלתו".
וכשירד הלה לנקרות העכברים במרתף, סיפר זאת לחבריו והם שמחו עד לב השמיים וקול זמרתם וחינגתם עלה ועלה והם רקדו זנב אל זנב הורה עכברית וטנגו עכבר סבא ואכלו גבינת קממבר שגנבו יום לפני כן מהחנות של עובדיה ג'קטיליה הלבקן. וכיבדו את העכבר הצעיר בגבינת רוקפור ומיד סידרו לו ג'וב בתור שגריר במוזמביק העכברית.
"זו עבודה של עכבר" הצביע גדעון אחרי שראה את טיב ההשחתה של הטופס.
"איי איי העכברים השקוצים האלה. אני אתפוס מטאטא ואחסייל אותך אחד אחד!"
"ומה אתה הולך לעשות עכשיו?"אמר גדעון לופס בקול בוכים" הן ההר הוליד עכבר!"
דריידל היה רגוע, הוא עשה תנועת ביטול ואמר:
"לוייפס- הלך הטוייפס. לא חשוב, אני זוכר את המספרים. מחר אמלא טופס חדש!"
