מוכן למיתה, מתעטף בחושך לעולמים.

ובעמק שורק לו מן רוגע נצחי
הוא חבוט על הארץ
סופר כוכבים בשמיים
ריקים מתקווה.

ריקים מאדם,
ריקים הם מרעש.
ושקט, שם ראש על הקרקע.
ונרדם.

ודמעת הקלה לא מהססת ליפול,
גם עצבות מרגיזה מחפשת מכחול,
ושקט לו כל כך הוא שוכב מחויך,
מרוחק מהכל.

מתמסר לאמת שרודפת,
לרוח שמכה.
יתום מכל אבן מתגלגלת,
עוברת על פניו בזעקה.
עני הוא, חסר אמת ואהבה
קבצן של חסד,
צדיק במרדף אחר תשובה.

השמיים ריקים, כבעבר
רק זיכרונות מנצנצים.
אור בוכה, כבה.
מתעטף בחושך,
לעולמים.