אזהרה!
(הסיפור הבא אינו מומלץ לנשים הרות שאבא שלהם רוצה להשתתף בגידול הנכד/ה שלו)...
בשלשה חדשים שילש הנכד שלי את משקלו....
חשבתי שאם ימשיך להתפתח בקצב הזה, הוא ילך לצבא לפני שאני אהיה מוכן להיות סבא, אז הלכתי למכון אדלר והזמנתי מקום לסדנא בשם "איך להיות סבא"...
יומיים אחרי ששילמתי קיבלתי שיחת טלפון מגברת אדלר: "אדוני", אמרה האדלרית הצייצנית בחוסר נוחות, "אין לנו קורס כזה"...
"אז תפתחו"! שאגתי עליה והגדרתי לה דרישות.
מכון אדלר הוא מכון רציני. בגלל שלקחו את הכסף, לקחו גם את ההתחייבות...
שלשה ימים אחרי, התייצבתי לסדנא.
מכיוון שלא מצאו מועמדים נוספים לסדנא הושיבו איתי בכיתה עוד שלש חונכות מהסדנא לשיפור הזוגיות ושתי מדריכות מקורס להורות מתקדמת...
מנחת הסדנא הייתה נערה בשם דקלה שהופיעה בתלבושת חאקי עם עניבה ירוקה מעוטרת בפס לבן. בהפסקה נודע לי שהיא מדריכה בצופים ויש לה הרבה ניסיון בטיפול בסבא שלה.....
הסדנא החלה בטקס ברכות כמקובל.
השיעור הראשון היה לימוד נהיגה בעגלת שכיבה וכלל תרגול יבש ואחריו תרגול רטוב...
שישה דגמים שונים של עגלות הוכנסו לחדר. כולם מסוג "בוגאבו" אבל בצבעים שונים...
בחרתי את הכתומה. קיפלתי אותה ורצתי לאוטו לתרגל הכנסה והוצאה מהבגאז'. כשחזרתי מצאתי את חמשת החניכות המדומות בסדנא הולכות במעגל בחדר ומבצעות פניות לכל הכיוונים.
שיפרתי אחיזה והתחלתי לבצע תעלולים בין כל ה"סבתות" כשאני מבצע סלאלומים שלא היו מביישים אף גולש סקי....
המדריכה דקלה הכריזה על עצירה במקום ועברנו לתרגול רטוב. כל הנקבות הביאו בובות מהבית אבל לי לא הודיעו...
ביקשתי מדקלה שתיכנס לעגלה אבל היא הייתה שמנמונת מידי והעגלה קרסה....
אין דבר, ניחמתי אותה, בוגאבו נותנים אחריות....
בסוף השיעור קיבלתי הסמכה מחברת בוגאבו להובלת בעלי חיים בעגלה....
בערב, עם חיוך מלא אושר, הצגתי את התעודה בפני אשתי אך היא סירבה בתוקף לצאת לטיול ערב בעגלה.... "מספיק יש לי מהאופנוע שלך" אמרה ושקעה בכוכב נולד.....
למחרת למדנו החתלה.
אף אחת מהמשתתפות לא הרשתה לי לחתל אותה אז התנדבתי אני להיות התינוק וכל הדודות חיתלו אותי....
תודות לדקלה, הבנתי בפעם הראשונה בחיי את תפקידה של העניבה הצופית... עדין לא ברור לי פשר הצבעים....
סיכמתי את השיעור, לא למדתי לחתל אבל אני יודע היטב היכן להשליך את החיתולים המלאים בעת מצוקה....
היום השלישי היה יום בחירה.
עשינו הגרלה ואני יצאתי הבוחר. בחרתי שיעור בעשיית פרצופים....
הדגמתי לחמשת הגרציות כמה מהפרצופים שאני יודע לעשות והם נסו בבעתה מן הכיתה. כשחזרו, התברר לי שבסך הכל הן רצו לשירותים להחליף חיתול...
דקלה בקשה רשות לצלם אותי ואחרי שהסברתי לה כל פרצוף ופרצוף רשמתי לה את הרצפט....
ביום הזה באמת הרגשתי איך אני מתקדם בסולם ההישגים בסדנא.
ביום הרביעי לא למדנו כי דקלה הייתה צריכה להכין שיעורים.
ביום החמישי התרכזנו בנושא קיץ.
כל חניך הביא מהבית בריכת פלסטיק עם בובה. מילאנו את הברכות במים, הפשטנו את הבובות והושבנו כל בובה בבריכה שלה.
בזמן שהבובות שחו במים שוחחנו אנו המבוגרים על קלוריות מרזות ורופאים....
לפתע הכריזה דקלה על מצב חירום כי זיהתה בובה טובעת. כל המשגיחים רצו לקפוץ מיד לבריכות אבל אני התרעתי שאסור להיכנס לבריכה עם בגדים....
רק אני העזתי לפשוט חולצה. השאר התביישו מהבובות....
מכיוון שזיהיתי את הבובה הטובעת כבובה של תמר (המדריכה מקורס לשיפור הזוגיות), דחפתי אותה לבריכה עם הבגדים.
לתמר יש הכי הרבה קילוגרמים אז איך שהיא פגשה את קרקעית הבריכה, עלו המים על גדותיה.
בבריכה בלי מים קשה לטבוע וכך ניצלה הבובה....
בסופו של היום קיבלתי את סמל העוז של מכון אדלר....
יצאנו לחופשת שבת.
ביום א' הזעיקה אותי רננה (מנהלת הקורס) והציעה לי קורס בישול לצלמי פפראצי....
לטענתה הכישורים הטבעיים שלי לסבאות עולים על יכולת ההכשרה של המכון...
לא הסכמתי כי אני פמיניסט ואינני מוכן לבשל...
דרשתי וקיבלתי את כספי חזרה והלכתי לחפש מתנה לנכד לחודש הולדתו הרביעי.....
