רומן אסור-חלק א' (בעזרת השם ובעזרת נשים אגיע לפרק ב')

תפאורת הלילה ונגינת הרוח היו מתכון מוצלח לאהבה.

עוד אני פוסע על המדרכות המטונפות,מביט מידי פעם לעבר הירח שהיה גדול ומואר מתמיד, יד עלומה הונחה על כתפי, עדינה, נוגעת לא נוגעת.

היא עמדה שם שותקת ועצבות בעיניה. "כמה שאת יפה" מלמלתי לעצמי בשקט.

"גם אתה!" השיבה לי כשחיוך מתפשט על פניה.

"אפשר להצטרף אליך?" שאלה בקולה המלטף.

"כ..ן כן!" עניתי בחיוך רחב.

כך צעדנו שנינו חבוקי ידיים שמים פעמינו לעבר חוף הים.

התיישבנו על ספסל בטון מול הים הכחול,מביטים בגלים הנשברים על המזח.

הירח הגדול האיר ספינות דייגים מתרחקות לעבר האופק.

"מה שמך?" שאלתי .

"נאדין" אמרה וצחקקה.

"למה את צוחקת? שם מקורי ומיוחד." שאלתי אמרתי, חש את חום גופה הנוגע בגופי.

"תודה!" השיבה בחיוך."אתה מקסים, כל הזמן מחמיא ומפרגן." הוסיפה.

"לפעמים גם אני כאחד האדם" אמרתי בחיוך, שולח אצבעות מגששות ומלטף את שיערה השופע.

"ומה שמך?" שאלה בעניין.

"מאיר" עניתי בחיוך, מצית לי סיגריה.

"רוצה?" שאלתי מושיט לעברה את החפיסה.

"לא תודה! הפסקתי לפני שנתיים" אמרה כשהיא מסיטה פניה מן העשן.

"סליחה!" אמרתי מתנצל,משליך את הסיגריה מידי.

"לא נורא!" אמרה בחיוך.

"רוצה לבוא אליי?" שאלה לפתע בביישנות.

"לא חושב שכדאי...אנחנו בקושי מכירים..." השבתי בגמגום.

"אתה נשוי?" הפתיעה אותי שוב בשאלתה.

"כן..ל..א!" גמגמתי שוב.

"כן או לא?" שאלה בחיוך מפתה.

"הייתי ועכשיו כבר לא!" אמרתי.

"לא הבנתי?" אמרה והביטה בי בעיניה היפות.

"זה סיפור ארוך..." אמרתי מנסה להתחמק,אך היא בשלה:"ספר לי, יש לנו את כל הזמן שבעולם." אמרה כשהיא מלטפת את פניי."אתה יודע? " אמרה לפתע בהתרגשות." יש לך עור עדין כשל מלאך."

"אילו ידעה את האמת, אילו ידעה כמה היא קרובה אל האמת." הרהרתי בליבי.

נ.ב לשמות שבסיפור אין קשר למאיר אש ולנאדין כהן..