ושוב אהבה...

ערב של ארגמן

יושב בפינת חדרי,

ממתין בסבלנות

להזדמנות שתיקרה בדרכו

להוכיח לי את ההיפך.

לא שזה משנה הרבה,

לא שיש לי מושג באיזה היפך מדובר

ולא שלהיפך בו מדובר יש הרבה לומר,

אבל יש משהו מעודד

בערב של ארגמן

שמתמודד עם מציאות מעיקה.

בוקר של אפור משומש

דוחק עצמו אל תוך חיי

דרך רפפות התריסים.

מה הוא נדחף, מה,

כאילו אין לי מספיק אפורים דהויים

בארון,

כאילו אני זקוקה לסמרטוטר מזדמן

שיחליק לי את הקמטים בפרצוף...

ערב של ארגמן שב ומציץ בי

מתוך כוסיות בדולח מבהיקות,

אלגנטיות מהוקצעת

מפנה מקום לאהבה.

© כל הזכויות שמורות לביתיה שלו