תכניות הריאליטי תפסו מקום כה מכובד בחיינו שהיום כבר לא מספיק לומר "יש לי בלוג"... היום צריך להתהדר בסולו כמקבילה לתואר שני.....
"מי זה הסולו הזה אשר ימנע ממני את התואר הנכסף"? מלמלתי לעצמי.. נעלתי נעלי ריקוד ויצאתי לחפש סולו....
הגעתי לפתחו של בית ספר למחול ע"ש "רוקדים עם כוכבים" ובקשתי להרשם ללימודי סולו.
"הבאת כוכב"? שאלו אותי...
"לא", השבתי בסבלנות...
פה מלמדים רק רקדנים עם כוכבים אמרו לי וטרקו את הדלת בפני....
בגילי, אגו זה דבר יפה אבל לא חשוב כל כך, אז הלכתי לבית ספר מתחרה ע"ש "נולד לרקוד".
"אני רוצה כוריאוגרפיה לסולו" הכרזתי בקול רם כדי שכולם ישמעו...
בסדר אדוני, ענתה לי איזו אנה עם רגלים של בלרינה... "עשית אודישן"?
בודאי, עניתי בקריצת עין ושאלתי אם זה כואב....
זה קצת כואב ענתה לי, אבל אח"כ החזה שלך ייראה הרבה יותר טוב בלי השערות ויבליט את הקוביות שלך.... זה חשוב בשביל ריקוד מודרני...
אח"כ בדקו לי את החזה ושלחו אותי לגדל קוביות....
שתי דחיות ביום אחד זה כבר לא בדיוק פגיעה באגו, זה יותר כמו הנצחת ההשפלה... אני שרוקד ריקודי עם בלי תווים כבר עשר שנים לא יכול להרשם ללימודי סולו???
ניסיתי דרך נוספת. שלחתי מייל לפרידנס בניו יורק והצעתי לבעל הבית לקנות את בית הספר שלו בשלשה מליון דולר... רציתי ללכת על בטוח...
בתשובה מיידית שקיבלתי נאמר ששלשה מליון דולר זה רק השווי של יוליה ותום...
אם אין אני לי מי לי!
החלטתי לכגרף לעצמי סולו לבד!
קדחתי חורים בתקרה, הרכבתי גלגלת עילית והתחלתי באימונים. בהתחלה קשרתי חבל לרגל אחת. דרך הגלגלת הקשורה לתקרה העברתי את החבל ומשכתי בעדינות. הרגל עלתה, המכנסיים השמיעו קולות של בד נקרע וברקע שמעתי את קולו של עידו תדמור המכריז ברדיו "מגה גלופלקס התוסף שעשה שינוי משמעותי בחיי"....
רציתי לרוץ למטבח לקחת כדור מגה גלופלקס אבל הייתי קשור לגלגלת. משכתי חזק בחבל ומצאתי את עצמי תלוי בין תקרה וריצפה כמו בקפיצת בנג`י...
נזכרתי בסולו של עדי עם החבלים והכנסתי את הקטע עם הגלגלת לרפרטואר...
לאט לאט עם מוטיבציה עילאית והרבה כדורי מגה גלופלקס הגעתי עם הרגל לגובה המתניים...
סיכמתי את השלב ועברתי לקטע "היפ הופ"
היפ הופ זה לא ריקוד, היפ הופ זה קרב בין אברי הגוף. כשהרגל רוצה לבעוט ביד, היד מתחמקת. כשהיד רוצה לגרד בראש, הראש בורח לרצפה ומנסה להתחבא מתחת לשטיח. כשאין שטיח, לוקחים כסא ומשחילים את הרגלים דרך המשענת של הכסא כדי שלתחת לא יהיה מקום לשבת. אחרי שנהייה פלונטר רוקדים את כל הסט הפוך כדי להתיר את הפלונטר....
בקטע האימון עם הכסא, חטפתי מכה הגונה בראש. מרוב עצבים, בעטתי בעיטת היפ הופ באויר, הרגל נפרדה לי מהמכנסיים וטסה דרך החלון החוצה. מזל שאני גר בקומה ראשונה, אחרת היא עוד הייתה עלולה להשבר...
החלטתי לא לסכן את הסולו וויתרתי על הביצוע ברמת סיכון...
בעודי יושב ומתייסר בכאבי, נשמעה דפיקה בדלת. פתחתי ולא האמנתי למראה עיני.
וובה! הרקדן הנערץ נרתם לעזרי בזכות זוג אוהבי טוי וגוניור...
זוכרים את תכנית הגמר בנולד לרקוד?
עכשיו אתם יודעים איפה היה וובה כשתום ויוליה התחרו על הכרטיס לגמר...
תוך שעתיים וחצי לימד אותי וובה את כל הצעדים, התנועות, הקפיצות והמבטים ששולבו יחדיו בסולו ייחודי עבורי.
וובה הודה בפה מלא כי אפילו הוא לא מסוגל לבצע את הסולו המדובר כמוני!
עכשיו, כשיש גם לי סולו, אני באמת מרגיש מושלם....
