געגוע.

"מה תעשה אם תרוויח"? שאלתי את חמי עליו השלום כשראיתי כרטיס פיס מבצבץ מכיסו...

"אתן מחצית לכם והמחצית השנייה לגיסתך"... כך השיב ללא היסוס.

"ומה יהא לך"? שאלתי...

"אני לא צריך" השיב בניעת יד....

כזה היה האיש. נתינה טוטאלית מול צריכה מינימאלית.

עם כשר הישרדות שרכש בשואה וניסיון עשיר בעבודה כטפסן בניין, הגיע במצב גופני מעולה לגיל פרישה והפך במהרה להיות חברם הקרוב של בנותיי הפעוטות.

משחקי מחבואים תחת המיטה, רחצה משותפת בגיגית המים שבחצר או טיפוס על עצי הפרי היוו קשר יוצא דופן בגישור על פער הדורות.

האיש, כבני דורו, לא סמך במיוחד על הבנקים. המילה ריבית הייתה מעבירה בו חלחלה ולמעט קצבת הפנסיה ובטוח לאומי, לא נהג לנהל שום דיאלוג נוסף עם הבנק. את מעט חסכונותיו היה קובר באישון לילה באדמת החצר ואת תקציב השוטף, היה עוטף בגומייה ומטמין עמוק בכיסו.

לקראת צאתו לפנסיה מימשנו את חלומו. פסענו יחד יד ביד לחנות אופניים בדרום ת"א וקנינו "טוסטוס" חדש כנגד הטוסטוס הזקן שעליו רכב  עשרים שנה.

צריך לראות כדי להאמין! יהודי המתקרב לגיל שבעים יוצא מהחנות עם טוסטוס חדש אפור מטאלי כשחיוך של "עשיתי את זה" עוטף את פניו מאוזן לאוזן...

במהרה התקין לו ארגז מעשה ידיו, והיה רוכב לשוק העירוני וממלא את חובתו הגלותית "שלא יחסר אוכל בבית"...

פעם אפילו הצטרפתי אליו לקורס קנייה מזורז בשוק כדי ללמוד איך קונים סל מזון במחצית המחיר...

ובכן, שלב א' - סריקה.

הולכים לאורך הדוכנים, מצלמים בעיניים ורושמים בזיכרון את המחירים.

שלב ב', - חוזרים לדוכנים האטרקטיביים ומבצעים את הקניות.

שלב ג', - משלמים במזומן בלבד! (כדי לדעת את סך ההוצאות בסוף המבצע)

שלב ד', - מעמיסים את הטוסטוס וחוזרים הביתה בזהירות כדי לא לאבד אף ירק או פרי!

ליום שוק יש תלבושת. גופיה אפורה, מכנסיים קצרים (שבגלגול קודם היו ארוכים) עם כיסים פנימיים מבצבצים על הירכיים וסנדלי עור.

יום אחד, שלא כהרגלו (אסור להפריע...) אני מקבל ממנו טלפון בהול המבשר לי בקול רועד: "שדדו אותי"...

"היכו אותך"? שאלתי..

"לא"

"אתה בסדר"?

"כן"

"רוצה שאבוא"?

"לא, לא צריך" שפירושו כן...

זרקתי מבט חטוף על התאריך והבנתי כי ה"ברוך" לא נורא כל כך. בתחילת החודש, הכיס מלא. בסוף החודש כבר לא נשאר הרבה.

בסוף יום העבודה, עברתי דרכו כדי לשמוע את הסיפור. לאף אחד אחר אסור לדעת...

ובכן, בעודו בורר וממיין מלפפונים בשוק, מיהר נוכל ממולח לגזור את כיס המזומנים המשתרבב ממכנסיו ונס על נפשו...

ניחמתי אותו והצעתי לו להשתתף בנזק...

שום דבר לא השתנה אחרי המקרה. המכנסיים שמשו אותו עוד שנים אחרי שכיס חדש נתפר במקומו ושיטת המזומנים פעלה עוד שנים רבות.

שתים עשרה שנים אחרי, ראייתו כבדה וכשראיתי את סימני ההחלקה על מרפקו,  קשרתי את הטוסטוס בשרשרת, רוקנתי את האוויר מגלגליו והשלכתי את המפתח...

כיום, משנכנסתי לנעלים של סבא חוזרת ועולה לחלוחית בעיני ומעוררת בליבי געגוע חזק...