פרדוקס בתוך ערוגת הפרחים

צורח צרחה ריקה מתוכן ומשמעות

מרגיש שאני חי בתוך ריקנות

כותב את שירי בתוך ערוגה של פרחים

גדלים אל תוך המילים

מוציאים עלי כותרת מתוך הכותרת של השיר

ברגע שאני כותב את הפזמון

שומע באוזני צלילים של ריקודים

ומדמיין שאני נמצא בצרפת בתוך הקתדראלה

של כנסיית הנוטרדאם , רוקד עם בת זוגתי

נהנה מהצלילים, נהנה מהמילים

נהנה מהכתיבה, נהנה מהדמיון וההשראה

עדיין נמצא בתוך ערוגת הפרחים

לא מש ממנה, עד שלא אפסיק לכתוב

ועובר לשיר הבא

ואיתו גם הלבלוב של הצמח

שחי על העופרת של העיפרון

כך גם המשוררת והדמיון

בדקה שאני כותב את הבית השני

רואה שאני נמצא בתוך הג'ונגל של אפריקה

מפחד מהשאגות של האריות

נס לתוך מקום בטוח

אל הערוגת הפרחים

שממנה אני לא מש

בזמן שאני מפסיק לכתוב העננים מתקרבים

ומרטיבים את כל הערוגה ואיתם גם המילים

ואת הדפים של המחברת כולה

ועכשיו אני שם את הנקודה

ואיתו גם המוזיקה בקתדראלה נפסקה

אז איך אני חי בתוך ריקנות?