אני פוקח את עיני, חש כאב בכול גופי. מסתכל סביבי ורואה כי המצנח המחובר לגבי תפוס על העץ בעודי תלוי בין שמיים לארץ. אני מושך בידית המצנח, המצנח משתחרר ואני נופל על האדמה. כאב עז בראשי ואני לא זוכר מה קרה או מי אני. קם מחזיק את הראש ומסתכל ורואה שאני נמצא ביער שעציו גבוהים פי ארבע מגובהם של עצים רגילים, אני הולך בין העצים כשקרני השמש יוקדות על פני.
ריח של עשן מתפשט ביער. אני מסתובב ומחפש מהיכן העשן מגיע ומבחין שהוא מגיע מקצהו השני של היער. רץ לכיוון ויוצא מהיער ורואה מטוס קטן בוער, תקוע בתוך ההר. כנפיו מפוזרות על האדמה, ועל חזיתו כתוב " נשר 4" . המטוס נופל מן ההר, אני מסתובב ורץ לכיוון הנהר, המטוס מתרסק על האדמה ונוצר פיצוץ . אני עף מן ההדף ונוחת בנהר.
מפל גדול יוצא מן ההר אל הנהר. אני יוצא מן המים ושוחה לכיוון היבשה פתאום משהו מושך את רגלי. נחש-ים שחור אוחז ברגלי, הנחש מושך אותי לתוך המים ואני מנסה להוציא את רגלי, אחרי מאמצים אני משחרר את רגלי ועולה למעלה לנשום אוויר.
אני נושם לרווחה ושוחה לכיוון החוף, מושך את עצמי מחוץ למים ומתיישב ולוקח נשימה עמוקה. אני מתקרב למים ומביט בהשתקפותי. גבר בגיל 40 לחייו ששערו שחור ועיניו חומות וצלקת קטנה מעל העין הימנית.
ממשיך להסתכל בניסיון לזכור מי אני, אני קם ורואה אור נוצץ מגיע מפסגת של ההר, מתקדם לכיוון ההר ומתחיל לטפס. לאחר שעה של טיפוס אני מגיע לפסגה ורואה במרחק של עשר מטר מקדש עשוי מזהב, אני מתקדם למקדש ורואה שעל הדלתות חרוט ציור של נחש גדול עם כנפיים שכתר על ראשו. הדלתות נפתחות מעצמם וחדר גדול מזהב מתגלה לפניי, כדים מזהב בכל עבר עטורים בציורי נחשים, בסוף החדר ישנן שתי דלתות ענקיות שמצויר בחזיתן שני נחשים שנלחמים אחד בשני . אני מתקדם אל עבר הדלתות והדלתות נפתחות מעצמן .
החדר חשוך, אני נכנס באיטיות לחדר כשידיי מושטות קדימה. מסתובב לאיטי בחדר ולפתע מרגיש שברגלי עולה משהו רך וקטן. לפתע עולה אש בלפידים והחדר מואר , מסתכל למטה ורואה מאות נחשים זוחלים סביבי, אני צועק בבהלה מסתובב ורץ לכיוון הדלתות. הנחשים זוחלים בעקבותיי. נכרכים סביב רגליי ומפילים אותי לרצפה מתפתלים על כל הגוף שלי. אני צועק ומעיף את הנחשים מגופי ובורח לכיוון היציאה.
סוף סוף יצאתי מן החדר. באורח פלא הדלתות נסגרות מעצמן והנחשים נותרים לכודים בתוכו. אני מסתכל אל הדלתות הסגורות ונושם לרוחה, אני מסתובב ורואה נחש עם כנפיים בגודל עשרה מטרים. אני נופל על הרצפה אחוז אימה. הנחש מתקרב אלי ומריח אותי , פותח את פיו ומשיניו המחודדות משתרבבת לשונו הארוכה . אני צועק ובורח אל ארבע לפינה של החדר. הנחש כורך את רגלי עם לשונו ומרים אותי באוויר.
"עזוב אותי! עזוב אותי!" אני צועק והנחש מפיל אותי על הרצפה. לפתע אני שומע לחש מסתנן: " מי אתה יצור דו רגלי? " אני מסתכל על הנחש ואומר בפחד: "אני לא יודע מי אני.. אני לא זוכר אפילו איך הגעתי לכאן."
הנחש מסתכל עליי כמה שניות ואומר: " אני ראיתי ציפור משונה בשמיים אז עפתי והרסתי אותה. הציפור נפלה באי שלי, נתקעה בהר ואש התלקחה סביבה. אולי הציפור המשונה הביאה אותך לפה?"
אני מחזיק את הראש ומנסה להיזכר: " אני לא זוכר כלום..." אני מגמגם.
הנחש מסתובב לכיוון הדלתות של היציאה, הדלתות נפתחות והנחש מפנה את ראשו ואומר: "צא מביתי והסתלק מהאי שלי יצור דו רגלי!!" אני רץ לכיוון הדלתות ומתרחק מהמקדש. אני מתקדם לקצה ההר וסודו של האי המסתורי הזה מציף את מחשבתי " האי מרחף באוויר ומוסתר ביו העננים", אני חושב לעצמי "איך ארד מכאן?" אני תוהה וקולט באחת שלעולם לא אוכל לרדת.
תקוע כאן לנצח.
