חזרה ליצירות
סיפורים

סבתא בישלה דייסה-סיפור לילדים גדולים

גנסיס | (30/10/2007 17:58) | 144 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
סבתא דיטה אישה עגולה.לא סבתא משוחררת.לא מהסבתות המודרניות שרוכבות על קורקינט.שערה הלבן תמיד אסוף ולה חמישה נכדים.נהדר לנכדים אצל סבתא דיטה.כולם גרים ברחובות הסמוכים.רק דבר אחד קצת מרגיז.במקום לבשל להם שניצל או צ'יפס,היא תמיד מבשלת דייסה.בתוך הדייסה אושר השמש .כך סבתא דיטה להם היא אומרת.
סבתא דיטה גרה בכפר בארגנטינה,כחולת עין ושערה היה פעם זהוב.באלבום,רואים על שרוולה סימן של צלב עם תוספות של קווים,מה זה ?,"על זה לא מדברים"אומרת להם הסבתא הנחמדה.היא מייד את התמונה מחביאה ורצה להכין לנכדים דייסה עם ריבה.ומייד רוחצת ידיה.לכל נכד סבתא מניחה דייסה בצלחת וידיה עדיין  יורה רותחת.אז כשתעברו ליד ביתה של סבתא דיטה,אם תסעו לארגנטינה,תריחו תמיד ריח קינמון,שסבתא דיטה הכינה,ריח קקאו וסולת,אף פעם לא מרק תרנגולת.ומנהג לסבתא מוזר ומשונה,רוחצת ידיה מספר הפעמים-מי מונה?
 
סיפורו של השכן רודריגו רוזנברג
אני יוצא לי ביום שמש יפה.ארגנטיני, למירפסת ומה יפה התמונה!סבתא נחמדה על הדשא יושבת וסביבה נכדיה החמודים,לקולה מאזינים.כולם בהירי שער ותכולי עינים.מהחצר נישמעים קולות הצחוק של הילדים.כשהיא רואה אותי היא פוזלת ומסבה פניה.איני יודע במה הרגזתי אותה.כשהיא רואה אותי ברחוב,היא עוברת לצד השני.חבל.דווקא זקנה נחמדה.אני שכן שקט.אפילו כשאני בוכה על אשתי וילדיי שמתו שם,איש אינו שומע.הכל בתוך הכרית.כשהיא פעם ניתקלת במבטי ואני רוצה להקדים ולברכה לשלום,מבטה קר כקרח.
 
סיפורה של וורה,אחותו של רודריגו
היום ,כשהיגעתי לבקר את אחי ישבנו לנו משוחחים בחיבה במירפסת,יצאה אשה זקנה לדשא מולנו.תכולת עיניים.את העינים האלה אני זוכרת אפילו בחלומותי.היבטתי שוב.לא טעיתי.אלה גם הפנים המוכרים,אם כי השתנו מעט עם השנים.אשת הגסטפו האכזריתשהיתה מכנה אותנו"יהודיות מסריחות "היא שהצביעה על אמנו להשמדה.מול עיני היא ירתה באחותי הקטנה,על כי לא צייתה מיד לפקודתה.קראתי לה,"הילדה"והזקנה שכחה את כללי הזהירות שלה ואוטומטית הפנתה את ראשה."אז תבין,אדוני השופט שלא יכולתי לנהוג אחרת.הוצאתי את האקדח השמור עמי תמיד להגנה עצמית ויריתי לה ישר בעיניים"
 
סיפורו של השכן רודריגו רוזנברג

תגובות

חזרה ליצירות