סיפורים

השמות עשו לי סחרחורת. חיפשתי מקום לשבת. המלצתי לאשתי להתמקד בסוגים הננסיים ו/או המצויים בלבד... יש מהם מספיק בשביל לסתום את הגינה שלנו.... למה להסתבך עם שמות שאפילו לא מופיעים במקרא?....

למען שלום בית התפצלנו.

אשתי התאהבה במעצב הגינות ואני בקפיטריה.

אחרי כמה שעות נשברתי והחלטתי להקדים רפואה לגנן. במחלקת הגינון רכשתי מקצרת דשא משוכללת (הטרקטורונים אזלו...), מסור חשמלי, שואב עלים, חרמש חשמלי חמרי דישון, כלי עבודה ומחסן לגינה שיבטיח שאף אחד לא יקח לי בלי רשות...

חלפו מספר שנים, הגינה צמחה להפליא ואני מקפיד לשכוח באופן שיטתי את השמות של ה"עיצובים" המפארים את חצרי.

"צריך להעביר את הננסי" אומרת אשתי ומושיטה לי את חפירה...

אני מתחיל לחפור ורק אחר כך שואל: "לאן"?...

שים אותו סמוך ל"מצוי"...

אני עובד בעדינות ומזיע בגסות, חופר, מושך, מרכך את האדמה ובעיקר נזהר מלפגוע בדשא.

"לא טוב" אומרת אשתי המעצבת. .. "המצוי יחנוק אותו"...

טוב, אז מה לעשות?

שים אותו בצד, אולי נחליף אותו במשתלה....

למה להחליף? שאלתי, ארבע שנים הוא אוכל ושותה על חשבוננו, מי ישלם לנו אחזקה?...

לא שכנעתי אותה. נסענו למשתלה עם הננסי הענק והחלפנו אותו בגבעול עם פוטנציאל להניב קלמנטינות...

יום אחד, בעבודת עישוב דקדקנית שלפתי בשוגג גבעול של מטפס לטיני שאמור להצמיח עלי כותרת סגלגלים...

ברגע הראשון נבהלתי. בשני, החזרתי את הגבעול למקומו וטשטשתי את העובדות...

בחודשים שאחרי, הקפדתי להשמיץ את המשתלה שמכרה לנו צמח חולה...

באביב קרה נס. הצמח התאושש והתחיל לחיות מחדש.

תוך זמן קצר שמעתי את המעצבת אומרת: צריך להעביר את ה"נס" מצילו שת האלמון ההודי למקומה הקודם של ה"פסיפלורה"... (אגב, ה"נס" זה כנראה "קורנית מקורקפת").

הבאתי את את החפירה, התבוננתי לעומק המטלה והחלטתי שהפעם אשתמש בנוסחת ה"אי אפשר" בגלל הקושי הרב הכרוך בבצוע המשימה....

"אי אפשר" אמרתי לאשתי בקול מלא בטחון והחזרתי את האת למחסן.

הבוקר, אחרי שפתרתי את הסודוקו האחרון, יצאתי לשאוף אויר בחצר.

ה"נס" שאי אפשר היה להעבירו מצל האלמון למקום הפסיפלורה, עמד לתפארת במקומו החדש....

אשת חיל מי ימצא?........

תגובות

הוצאת ספרים

יצירות אחרונות

סדנאות דרך המילים

הגנן המצוי

תגובות

הוצאת ספרים

יצירות אחרונות

סדנאות דרך המילים

הגנן המצוי

תגובות

התחברות