חיוך מר

ביום ההוא כולם מחליפים בגדים ומסדרים הבעות פנים

כולם טוענים דמעות בעיניים ורעידות ברגליים

ובזמן שקוראים לו מכתבים ושרים לו שירים

אני מנסה להיזכר בו, מתאמץ בשבילו עוד פעם אחת  

כשאני מתקרב לחלקה אני חושב על עצמי

ואיך הוא היה עומד פה אם זה הייתי אני.

ואז אני רואה את הוריו ומביט בהם דקות ארוכות

הם מודים לכולם ומחייכים את אותו חיוך מר

חיוך שלא נשכח על פרצוף שלא נגמר.

ובעוד אני מביט על החיוך הזה ומקשיב לזיכרונות של אחרים

אני רואה איך לפתע הם קמים ונעמדים

וכשכולם מסביבם ממלאים את המעגל

מנחמים אחד את השני וצוחקים צחוק קל

הם שניהם עומדים שם במרכז, עומדים ליד כולם

הכי עצובים שראיתי הכי בודדים בעולם.