תסביך ושמו דשא

פעם אחר פעם אני נוכח עד כמה אישתי חכמה ממני.

כשקבענו את כללי הזוגיות, סימנו בקווים על הרצפה את הבעלות על השטחים בבית... כבר אז ידענו שזה כדי למנוע חיכוכים מיותרים בעתיד.

אשתי למשל ויתרה מיד על הדשא, אך הקפידה לדרוש את המשטח המרוצף בחצר. ביום שישי, כשאני מיוזע מעבודת החצר, היא מתרווחת בחיוך רחב על כיסא נוח במשטח המרוצף עם העיתון....

המטבח כמובן נחשב לתחום אחריותה, אבל היא איפשרה לי בטובה נתיב גישה למדיח שנחשב לחזקתי.. לתומי העדפתי אז להשתמש במדיח במקום לבחור לשטוף כלים בידיים...

לו הייתי מספיק חכם, הייתי יכול היום להשתמט מהפעלת המדיח בטענה שאין לי גישה אליו.... אבל כפי שאמרתי, השכל היה ונשאר קניינה....

כך חלקנו את הבית, שירותים אחד לי, שירותים אחד לה.... חדר עבודה לי וחדר עבודה לה. חדר שינה לה.... ומחסן בחצר לי וכן הלאה...

כל עוד החיים מתנהלים בשלום, ותודה לאשתי שמתנהלים, החלוקה צודקת חוץ מהדשא.

דשא, זה משהו שמזעיק אותך כל יום שישי, כשאתה רוצה לנוח, לטפול שבועי.

בהתחלה שכרתי גנן, אחר כך שמתי לב לעובדה שהדשא שלי יותר פחות ירוק מהדשא של השכנים, אז פיטרתי בכעס את הגנן....

למחרת, רכשתי את כל ציוד הגינון המפאר את מחסן השינה שלי....

כל עשרה ימים, ביום שישי, אני מקדיש את מנוחת הצהרים לדשא וחבריו.

תבינו, אחרי שהשקעתי בציוד, הייתי חייב לטפח את הדשא היפה ביותר בשכונה וכך גם עשיתי.

במשך חודשיים חנקתי אותו בדשן, הצפתי אותו במים ונקשתי כל עשב שוטה בידיים...

אחרי שהדשא מת, פניתי לעזרת פסיכולוג של דשא וקיבלתי ממנו כדורים שהייתי צריך לקחת פעמיים ביום במינון מרוכז....

אחרי שהתחזקתי מהמשבר, התאושש גם הדשא שעזר לי להחלים לחלוטין...

עד לאותו אירוע, לא הכרתי את הפרודניה!

הפרודניה הוא זחל תמים המחסל את שרשי הדשא תחת האדמה והופך את מרבד הדשא הירוק לצהוב.

בכל פעם שמתגלה לי כתם צהוב בדשא, אני מוהל נוזל לניקוי כלים בדלי מים  ושופך על הדשא. הפרודניה לא אוהבת את מי הסבון ויוצאת על פני השטח כדי לראות מי משקה אותה בנקטר...

ברגע שהיא מוציאה את הראש מן האדמה, היא פוגשת את פטיש העץ שאישתי משתמשת בו לריכוך בשר, ואם המכה לא עזרה, הקופיץ רודף אחריה....

יום אחד גונבה שמועה לאזני שיש חומר הדברה נגד פרודניה. קמתי בחמש בבקר, עמדתי ראשון בתור עוד לפני שחילקו מספרים, וקניתי את כל סוגי חמרי ההדברה לגינה, כולל מרסס ומטאטא חדש....

מאז, הדשא שלי זוכה באופן קבוע לתואר הדשא היפה של השכונה, הפסיכולוג שלי מחוסר עבודה ואשתי ממשיכה לקרוא עיתון ולחייך על המשטח המרוצף בשטח שלה...